בים הדיבורים הדיפלומטיים וההצהרות המעונבות ישראל הזכירה אתמול (ד', 14.11.12) שלא שכחה את שפתו הקדומה של האזור. מי שהורג בנו, שיורה על אזרחינו, מי שמבקש להפוך את חיינו לגיהינום - סופו שיירש גיהינום.
הנה הרציונל של ג'עברי - "לוחם ג'יהאד" כהגדרתו את עצמו - שכדאי להפנימו, משום שזה הרציונל של חמאס ופת"ח כאחד: "היהודי שהגיע לפלשתין הוא רוצח, גזלן וכובש". זאת הלגיטימציה שלהם לשיגור הטילים ולהרג אזרחינו. עם אויבים כאלה אין מה לדבר. דרוש מאזן הרתעה ואימה (בצד חיזוק שיח הזכויות שלנו על ארצנו). לא לאמץ דוקטרינה הגנתית אלא לתקוף. זאת ההגנה הטובה ביותר. אם מחבלי חמאס וג'יהאד ושאר ארגוני הרהב והרעם יידעו שחייהם או שלטונם בסכנה, הם ייזהרו. כמו הליצן מלבנון, גם ראשי חמאס צריכים לשהות מתחת לפני האדמה - חיים או מתים.
אסור לפחד מטילים על המרכז. אסור עוד יותר לשדר מורך לב. דוברי חמאס הזדרזו להצהיר: "הם (הישראלים) מפחדים שתל אביב תותקף". אם מחיר ההגנה על אחינו ועל אחיותינו בדרום הארץ הוא טילים על המרכז, חשוב שנדע לספוג אותו.
דרום הארץ אינו רצועת הביטחון בלבנון, ותושבי הדרום אינם בני-ערובה בידי ארגוני המרצחים. זה מחיר הערבות ההדדית והסולידריות של עמנו. הנכונות לעמידה בהתקפות חשובה גם כדי שצה"ל ימשיך להכות בנחישות את קיני הצרעות בעזה.
בימים האחרונים התרבו ההתקפות נגד הדרג המדיני והצבאי, מדוע אין תקיפה בעזה. באותו זמן ממש ביצעה הממשלה פעולת הסחה והונאה, שהרגיעה את הג'עברים לצאת מהחורים ולהילכד ברשת. הקונצנזוס הרחב סביב הפעולה נובע גם מההסכמה הלאומית הרחבה עוד לפני כן. הדרג המדיני, כמו הדרג הצבאי, ערים ורגישים למצב וחשוב להישאר סבלנים. לאפשר לכל הפחות מרווח זמן לפעולה לפני שמשחררים את נצרת ההאשמות.
אתמול הכריזו בחמאס: "שערי הגיהינום נפתחו". אבחנה יפה. נאחל לכוחותינו לשלוח לשם את מחבלי עזה מהר ככל האפשר. "לפניו עמוד ענן ועשן מאחריו יהלוך".