עם הסכם הפסקת האש, וככל שהתברר כי חיילי צה"ל ואנשי המילואים הערוכים בדרום לא ייכנסו למתקפת שטח ברצועת עזה - נשמעה באוויר אנחת רווחה מצד עשרות אלפי אימהות ואבות, מעשרות אלפי נשים ומעשרות אלפי ילדיהם שהאבא שלהם יצא להילחם בחמאס. תודה לאל, הוא חוזר הביתה חי ושלם.
אבל היו גם כאלה שאמרו "איזה באסה... מה? לא נחזה בקרבות עקובים מדם וגבורה? לא ישירו שוב שירי מלחמה... ולא נראה בטלוויזיה לוויות מרשימות בבתי קברות צבאיים... זה לא בסדר... נצא להפגין נגד הממשלה הזו שמנעה מאיתנו את ההתרגשות הנעימה של עמנו המצוי במלחמה, בקרבות ובמרחץ דמים"...
משה דיין התוודה בשעתו בראיון נדיר בטלוויזיה בו אמר: "מלחמה זה הדבר הכי מרגש עבורי, מרגש יותר מכל אישה..." וישנם לא מעט החושבים כמוהו.
אבל לא במיעוט הזה מדובר. אני מתכוון למשתתפי ההפגנות נגד הסכם הפסקת האש מצד תושבים בערי וביישובי הדרום שהחליטו שהמהלך הצבאי לא מיצה את עצמו (הרי כל ממזר גנרל...) ועל הממשלה היה להיכנס לרצועת עזה ולהשמיד את החמאס, לא חשוב מה המחיר (ממש כמו שאמר האבא של
גלעד שליט שדרש שחרור 1,000 טרוריסטים עבור בנו).
ברור לכל המפגינים בחוצות הערים, שהחמאס לא היה נכנע ואנחנו היינו נאלצים
להשמיד אותו - ופירושו של דבר להרוג כ-10,000 אנשי חמאס פעילים (הרי לא תיקח אותם בשבי, כי אז תצטרך להאכיל אותם בתרנגולות צלויות ולדאוג להם לטלוויזיות ולשיעורים במכללות). וברור גם, שכל העולם (בייחוד אלו הקרויים מוסלמים או ערבים) לא יעמוד מהצד וימחא לך כף. אולי גם היו מעודדים את
בשאר אסד או את נסראללה לשלוח בנו טילים. ובכלל, אני גם תוהה איך היינו קוברים אל כל אלפי החמאסניקים שהשמדנו, האם בקברות אחים גדולים כמו בגרמניה הנאצית או בבוסניה?
המכה שספג החמאס תגרום לו לחשוב פעמיים
וכמעט שכחתי, מה המחיר שאנחנו היינו משלמים בבנינו שלנו? לפחות מאות רבות של צעירים יפים ומוכשרים; בעלים ואבות היו מכוסים בעפר ודשא. אבל... תוך שנה סניף החמאס במצרים (האחים המוסלמים) היה מגייס בקלות 10,000 חמאסניקים חדשים נגדנו (ממאגר של מיליארד וחצי מוסלמים בעולם שרובם קיצונים).
אולי אני קצת קיצוני בהבעת דעתי, אבל אני מאמין שהנזק אשר הסבנו לאחרונה לחמאס ב-1,500 גיחות אוויריות יגרום להם לחשוב פעמיים לפני שינסו שוב את הסבלנות שלנו. וכאן המקום להזכיר כיצד לפני כמה שנים במדינתנו החלמאית, מיררו את החיים לראש הממשלה, לשר הביטחון ולרמטכ"ל, לאחר שאלו הפסיקו את מלחמת לבנון השנייה ללא "ניצחון מוחץ והשמדת כל החיזבאללה".
החיזבאללניקים יצאו לרחובות בריקודים ובסיסמאות קרב וצעקו: "ניצחנו!", ואז שמענו וקראנו נבואות בנוסח: "שגיאה שלא נכנסנו עמוק ללבנון ובכוחות קרקע גדולים, כי זה ישוב אלינו בהקדם” (כך הלא הבטיחו לנו המומחים מטעם עצמם בתקשורת הישראלית). אלא שאז יצא נסראללה ממעמקי הבונקר שלו, רק לכמה דקות, ובמסר לאנשיו ברדיו החיזבאללה אמר כך: "אילו ידעתי למה תוביל חטיפת החיילים הישראלים, לא הייתי עושה זאת...".
אז תנו לחמאס כמה ימים לאמוד את המכה שחטפו ואז נשמע זמירות אחרות.