פרשת השבוע: ויצא

הַתְּלָאוֹת

נִפְלָאוֹת מַעֲשֵׂה הַשֵּׁם צְבָאוֹת

בְּהִוָּלֵד יִשְׂרָאֵל נוֹלְדּוּ הַתְּלָאוֹת

הִתְחַכֵּם לָהֶן גַּם עָשָׂה נִפְלָאוֹת

הִתְעֵצֵּם וְהתְכּוֹנֵן תָּמִיד לַבָּאוֹת

גָּבַר עַל עֵשַׂו וְדוֹדוֹ לָבָן בְּאָרָם

אַךְ לֹא גָּבַר עַל מוֹרַשְׁתָּם

הָרֹעַ לוֹבֵשׁ צוּרָה וּפוֹשֵׁט צוּרָה

כְּמַכָּה וְחַבּוּרָה אוֹ כְּצָרָה צְרוּרָה

אֵין חָדַל וְאֵין רֶגַע דָּל וּבְרֵירָה

אֶלָּא לַעֲמוֹד מוּל צוֹרֶר בִּגְבוּרָה

לַהֲבִיסוֹ וְשֶׁיִתְהַלֵל לוֹ בְּתִפְאֲרָה

כִּי זוֹ דֶּרֶךְ אוֹיְבֶנוּ וְזֶה קָרָה

זֶה מִתְרָחֵשׁ לְנֶגֶד עֵינֵינוּ מַמָּשׁ

אִיש מְהַיּוֹעֲצִים בּכְּאֶב לֹא חַשׁ

יַטִּיפוּ מוּסָר ויַרְשִׁיעוּ צַדִּיק חַף

וּלְרִשְׁעוּת הָרָשָׁע הֵם יִמְחֲאוּ כַף

וְהָאוֹיֵב יַצִּיג אוֹתָנוּ כְּרוֹצְחֵי טָף

כְּשְעֶׁמֶנוּ אֶת טִילֵיהֶם חָטַף

יעקב -ישראל תכונותיו ואופיו

כפי שקראנו בְּ"תולדות" יצחק, יעקב נדחק ועשו ראשון פרץ ,לכן ניתן לאמר הריב החל מבטן ולידה. יעקב הוגדר ותואר כ-איש תם יושב אהלים (תולדות כה' כז') ותאור זה איננו כמשמעותו. יעקב היה גם איש עמל ובעל תושיה , רועה צאן ואיש שדה, אבל גם היה איש תם במובן המלה מושלם, כי עסק בלימוד במקביל לעבודה ובכך קים את הכלל שעתידים ישראל לשמוע וללמוד לשילוב תורה ועבודה. כאשר לא יעמוד מעשה אחד לבדו, כי זה פוגם בשלמות כלומר בתום. יעקב הבין דבר אחד חשוב ביותר שצריך לנהוג בחכמה ובתום, כדי להתקיים ולהחזיק מעמד בתוך ים האויבים, האורבים והצוררים את ישראל. כל שקראנו עד לפרשת תולדות, היה הרקע לסיפור לידתו של עם ישראל. היה חשוב ביותר לברור דרך החכמה , אך מול רשעים צריך היה למצוא דרך ההתחכמות. לכן יעקב מתואר החל מלידתו ובהמשך כאיש עוקב ואורב ומתכנן את צעדיו ועתידו. יעקב לא השלים עם העובדה שעשו דחק אותו ויצא לפניו וקבל את הבכורה. צעד ראשון היה כשהתחכם וקנה את הבכורה בנזיד עדשים . צעד שני כשהטעה את אביו בעצה אחת עם אמו רבקה, את יצחק אביו, שכבר לא ראה בעיניו. יעקב התחפש לעשו ולקח מאת אביו את הברכה שנועדה לבכור. כי בכורה בלי ברכה כפי שאמרתי להיות מלך בלי ממלכה. עתה משהוא מצויד בבכורה ובברכה, יכול לצאת בבטחה מבית אביו ואמו למצוא לו אִשָּה מבנות בני ביתם של אברהם ויצחק אביו. וַיֵּצֵא יעקב מבאר שבע וילך חרנה (כח/י) זו הייתה יציאה חפוזה, כמעין בריחה מעשו אחיו שיעקב לקח ממנו את בכורתו. על מעשה המרמה בלקיחת הברכה, נודע לעשו מאביו שאמר לו: ...בא אחיך במרמה ויקח ברכתך.(תולדות כז/לה) ואכן מעשה זה גרם לעשו צער גדול : ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאד..(תולדות כז/לד) ואז גמלה בלבו של עשו ההחלטה להרוג את יעקב לאחר מות אביו יצחק וכך נאמרו הדברים: וַיִּשְׂטֹם עשו את יעקב... ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב.(תולדות כז/ מא) . למעשה זו תחילת הֵמַּשְׂטֶמָה בתוך המשפחה בין שני האחים.

התקנת התפילות בישראל

רגילים חלקנו לאמר כי התפילות היומיות, הותקנו על-ידי חז"ל שנים רבות לאחר חרבן בתי המקדש. שבאו להחליף את עבודת הקרבנות במקדש, בא הכתוב כאן ומידע אותנו כי התפילות היומיות הותקנו על-ידי האבות אברהם יצחק ויעקב, לפני מתן תורה. אברהם התקין את תפילת שחרית שנאמר: וישכם אברהם בבקר (שחרית בבוקר בעלות השחר) אל המקום אשר עמד שם (בראשית יט' כז') ואילו תפילת ערבית הותקנה על-ידי יצחק שנאמר: ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב (זמן מנחה הוא לפנות ערב) . (בראשית כד' סג') ואילו תפילת ערבית הותקנה על-ידי יעקב שנאמר: ויפגע (לפי חז'ל ויפגע משמעו ויתפלל) במקום וילן שם כי-בא השמש ... (כח/י,יא). תוכן התפילה נקבע על-ידי חכמינו ז"ל והותאם לזמנים של התפילות, כאשר בכל אחת מהתפלות נאמרת תפילה בלחש הכוללת שמונה עשרה ברכות, (העמידה) הנאמרות בלחש כתפילה בין אדם לבוראו. תוכן תפילת שמונה עשרה מלמדת כי התפילה הותקנו לאחר חָרְבַן בית המקדש ועם ישראל ישראל הוגלו מארצו.למשל: "שא נס לקבץ גלויותינו" או "השיבה שופטינו כבתחלה" או "שעה והשב העבודה לדביר ביתך" דבר נוסף לומדים על הבית מפרשת ויצא מן האמירה : וישכב במקום ההוא. המקום ההוא הוא הר המוריה ששם הוא לן. כי גם אצל אברהם נאמר: וירא את המקום מרחוק (בראשית כב/ד) לכן המלה מקום מכוון אל הר המוריה, שם עקד אברהם את יצחק ושם עתיד להבנות בית המקדש, משובר עדין בתקופת האבות.

לידתם של בני ישראל

בפרשה זו נולדים 12 הבנים של יעקב שעתידים להיות ראשי שנים עשר השבטים שיהוו את עם ישראל. ונולדה דינה כבת יחידה. ילדי יעקב נולדו משתי נשים ושתי שפחות תוך סבל ויסורים של לאה ורחל, שנשא אותן שלא כפי שבקש לשאתן. את לאה הבת הבכורה נכפתה עליו ואת רחל אחותה הבת הצעירה עבד שנים אצל אביה לבן עש שהצליח לשאתה לו לאשה. אל שתי הנשים הללו נוספו עוד שתי נשים האחת בלהה - שפחתה של רחל וזלפה שפחתה של לאה. גם רחל אשת כמו רבקה וכמו שרה הייתה עקרה. והי פנתה אל יעקב באמרה לו: הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי. ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלהים אנכי ..(ל/א,ב) אך תְּפִלַּת יעקב נעמתה ונפתח רחמה של רחל וילדה את יוסף. כאן אנו רואים מצב שונה במהותו מהמצב שהיה אצל אברהם בנוגע למעמדם השוה של בני יעקב מלאה, ראובן, שמעון , לוי , יהודה, יששכר, זבולון ודינה ושל יוסף ובנימין , מרחל. כי הרי גד ואשר הם בני השפחה זלפה ודן ונפתלי הם בני השפחה בלהה. בעוד אָמָתָהּ של שרה הגר ילדה את ישמעאל ולא קבלה מעמד כאשת אברהם , אלא סמוך לפני הוא נשא אותה לאשה בשם קטורה - היא הגר, למרות שילדה לו הגר בן , היא לא נחשבה לאשתו. לא כך אנו אומרים על זלפה ובלהה שהיו אצל יעקב במעמד שווה ללאה ורחל , יען כי ילדיהם קבלו מעמד שווה ליתר בני לאה ורחל. למרות שאנו מונים את ארבע האימהות, שרה, רבקה רחל ולאה. גם גד ואשר ודן ונפתלי הם ארבעה בנים המשלימים את שנים עשר השבטים. מצב זה מסביר גם מדוע התורה חוזרת ומדגישה את עשית צדק ומתן יחס אנושי ליתום, לאלמנה, לגר ולתושב בנשימה אחת.

נכונו ליעקב מבחנים קשים

יעקב בא לחרן בגפו, במשך 20 שנות שהייתו שם צבר עבודה כוח, רכוש ומשפחה ענפה בת שלוש עשרה נפשות מנשותיו נשים, ועובדים ועוד, אלה היו לעם רב, זה היה מצבו של יעקב בצאתו עם כל אשר לו מבית חמיו-דודו לבן בדרכו לארץ אבותיו. אין מדובר ביציאה מסודרת מסופר על בריחה חפוזה. בלשון ימינו קוראים לזה התגנבות יחידים, לכן יציאה זו הייתה מלאה סיכונים וכך נאמר: ויקם יעקב וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים ויהג את כל מקנהו ואת כל רכשו אשר רכש מקנה קנינו אשר רכש בפדן ארם..(לא/יז,יח) אגב תאור זה מעלה תמיהה היכן דינה בתו היחידה של יעקב כי לא נזכרה כלל כשנאמר: וישא את בניו ועוד.. אין ספק שגם דינה יצאה עם היוצאים, תשובה לתמיהה זו נמצא בפרשה הבאה וישלח, שם שואל רש"י: ודינה היכן הייתה ? ועונה: נְתָנָהּ ב"תיבה" (כמו בבגז') ונעל בפניה שלא יתן בה עשו עיניו. זה לא היה מעשה נכון אליבא דרש"י וחז"ל שאמרו בעניין זה כך: ולכן נענש יעקב שֶׁמְּנָעָהּ מאחיו , שמא תחזירנו למוטב ,(לכן) ונפלה ביד שכם. נשוב לעניננו בכל הנוגע לתלאות ולמבחנים שעמדו בפני יעקב אז. בצאתיעקב בבריחה היה לבן הרחק מן המקום מרחקשלושה ימי הליכה מהבית. אז קם יעקב: ויברח הוא וכל אשר לו ויקם ויעבר את הנהר וישם את פניו הר הגלעד. (לא/כא) . יעקב וכל אשר לו הלכו דרך שבעה ימים , כאשר נודע ללבן על הבריחה קם והשיגו ביום אחד. (לפי חישוב שעשה רש"י) אלא שלבן הוזהר על-ידי הקב"ה אשר מלוה את יעקב בשובו למולדתו באמרו לו: השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע.(לא/כד) . ניתן לאמר כי לולא הוזהר לבן על-ידי הגבורה , מי יודע מה היה מצבו של יעקב ופמליתו. שוב אנו רואים כי ישראל (יעקב) אשר בצדק ובעבודה קשה השיג את אשר השיג, אויבו רדפו ורק כוח עליון מצילו באמצעים לא רגילים. ניתן לאמר כי הפסוק: "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" התקיים במלוא משמעותו כאן. יעקב ניצל מידי לבן על-ידי "הגבורה" מפני לבן, אך מצפה לו עדין צרה אחרת בדרך היא אחיו עשו אויבו בנפש ממנו . כך אכן קורה לעמנו הולך צר בא אחר.

תְּמֵהִים מָה מְבַקְשִׁים אוֹיְבֶינוּ כְּשֶׁאלֹהֵי הָאָרֶץ הוֹעִידָה בַעֲבוּרֶנוּ

וּמַדּוּעַ אֵין מָנוֹחַ לָנוּ וּלְצֶאֱצָאֵינוּ כְּשֶׁמֶרְחֱבֵי אֶרֶץ יֵשׁ לָהֶם סְבִיבֶנוּ

וְאֶת אַרְצֶנוּ זוֹ קוֹנִים בְּיִסּוּרִים וּמַקְרִיבִים נַפְשֶׁנוּ עָלֶיהָ כְּגִבּוֹרִים

כְּיַעֲקֹב בְּדַרְכּוֹ לִמְקוֹם מִבְטָחִים וְגָבַר כִּבְמַעֲשֶׂי נִסִּים לֹא נִשְׁכָּחִים

וְרוֹאִים מָה רַבָּה שָׁם הַמְּהוּמָה עַל הָאֶמְצָעִים שֶׁבְּנִהוּל הַמִּלְחָמָה

שֶׁשָׂמָה לְעַמָּם לְאַל כֹּל תְּקוּמָה כִּי חָשׁוּב אֶצְלָם רַק הֶרֶג וּנְקָמָה

וְכִי כֹּל כְּלֵי מִּלְחֲמָה וְכֹל הַכֶּסֶף לִרְצוֹחַ נוֹעַד וּגְרוֹנוֹת אָחִים לְשַׁסֵּף

וְטִילִים לְהַפִּיל חֲלָלָים בְּלי הֶרֶף כִּי תְּאֱבֵי דָם הֵם הָאוֹרְבִים לַטֶּרֶף

עַד מָתַי רְשָׁעִים זֹאת לֹא יָבִינוּ שֶׁלְּעָקְרֶנוּ מִכָּאן לֹא תָּעִיזוּ וְתָהִינוּ

לֹא טִילִים וְלֹא שָׁהִידִים יוֹעִילוּ כִּי אֶמְצָעֵי הַגָּנָתֶנוּ טִילֵיכֶם הִפִּילוּ

וְעַל מַעֲשִׂים נִתְעֲבִים יֵשׁ מְחִיר יְשַׁלְמוֹ עַמְּכֶם בְּהֶרֶס וְחָרְבָּן אַדִּיר

וְסוֹף עֲרִיצִים לְהֵעָלֵם לַלֹּא נוֹדַע כַּךְ אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּעִתּוֹ נִשְׁבַּע