הקול דיבורים

האם על ביצוע עבירות חל חוק ההתיישנות? לפחות כך נראה על-פי סגירת התיק נגד שר החוץ, אביגדור ליברמן. אז מה אם עברו עשר שנים מאז פתיחת התיק? האם הזמן מסיר את החשדות הפליליים נגדו? דומה שהדבר חמור במיוחד כאשר מדובר באיש ציבור. הציבור, הבוחר בו, רשאי לדעת אם יש בסיס לחשדות נגדו; ואם הוא אכן מורשע, הוא אינו ראוי לכהן בתפקידו. לא פחות זה צריך להיות עניינו של ליברמן, כאישיות ציבורית, שהמשפט יתנהל נגדו, כדי לנקות את עצמו מכל אשם, בהנחה שהוא חף מפשע. אחרת אות הקין ילווה אותו כל חייו. אם אכן פרשה פלילית תלויה מאחוריו, והוא ימשיך לכהן כחבר כנסת וכשר, הרי זה גרוע יותר משר שהורשע ושילם את חובו המלא לחברה, דוגמת דרעי. היכן כל חברי הכנסת יפי הנפש, שהתנגדו למועמדותו של דרעי לכנסת? מדוע לא נשמע קולם נגד סגירת התיק של ליברמן? נכון שיש לטפל גם בבעיה הביורוקרטית של הסחבת המשפטית, אך זה אינו צריך למנוע את העמדתו לדין של ליברמן. די לשחיתות השלטונית! איפה הקמפיינים? אם נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביעים על ירידה של כ-30 אחוז במספר ההרוגים המבוגרים השנה בתאונות דרכים, לעומת השנה שעברה, הרי לגבי ילדים הנתון הוא הפוך - חלה עלייה של כ-30 אחוז במספר הקורבנות. נתונים מדאיגים אלה חייבים להדליק נורה אדומה במשרד התחבורה ובמועצה למניעת תאונות. יש להגביר את הקמפיינים לזהירות בדרכים לילדים. מדובר בקמפיין כפול - לציבור הנהגים שיָשים לב לילדים החוצים את הכביש, שלא תמיד נראים, וקמפיין הסברה לילדים בהלכות זהירות בכבישים. כמו-כן יש להקדיש תוכניות מיוחדות לכך בגנים ובמערכת הלימודים. ייתכן גם שצריך להחזיר תלמידי תיכון למשמרות הבטיחות בדרכים (זה"ב). ראוי להתייחס במלוא החומרה לנושא, כי בנפשנו הדבר. רגע של עברית דומני כי בראש ובראשונה ראוי לציין ששגיאות יסוד בלשון העברית בתחום המספרים, ובכלל, הן לא רק נחלת ההמונים. למרבה הצער הן אינן פוסחות גם על שדרנים וכתבים. כך למשל, אחת הטעויות הנפוצות היא לומר אחת-עשרה אחוז, בלשון נקבה, במקום בלשון זכר. וכבר אמרה תורתנו "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו אזובי קיר?" אין ספק, על השדרנים לדבר עברית נכונה, ובכך לשמש מודל חיובי לציבור. יתר על כן, לא סוד הוא שתיקוני לשון הם נושא רגיש. כדי לא לפגוע בדובר עברית שגויה, ועם זאת להעמידו על טעותו, על השומע לשלב בדיבורו הוא את הצורה המתוקנת של המספר, ושל ביטויים שגויים אחרים, וכך בעקיפין העברית התקנית תיקלט ברבים. כמו-כן, ראוי לברך את שר החינוך, גדעון סער, על ההחלטה לתגבר את לימודי הלשון העברית בבתי הספר. ובא ללשוננו גואל. איזהו מאושר טולסטוי, כזכור, אמר שכל המשפחות המאושרות הן אותו דבר, ורק המשפחות האומללות שונות כל אחת על-פי דרכה. דומני שמאז אותה אמירה מפורסמת, של הסופר הנודע, זרמו מים רבים בנהרות חיינו ונופצו מיתוסים לא מעטים, שרווחו בדעת הקהל. אחד מהם הוא שהעושר הוא מתכון לאושר, מיתוס שחוזר ומתנפץ על סלעי המציאות. חז"ל כבר אמרו: "איזהו מאושר השמח בחלקו". מכאן שהאושר הוא תוצר של פנימיוּת האדם, ואיננו תְּלוי נסיבות חיצוניות, פוליטיות, כלכליות או אישיות. האושר תלוי ביחסו הסובייקטיבי של האדם, ובפרשנותו האישית, לנתונים אובייקטיביים. ייתכן אדם בעל-רקע מעולה, אך הוא אומלל נפשית, ולהפך - אדם מאושר למרות גורלו המַר. לכן אני מפקפקת בתועלת של תעשיית האושר המסחרית, ובעצות ה'אינסטנט' למיניהן, בשיטת ה'עשה ו'לא תעשה' כיצד להיות מאושרים, ומאמינה בעבודה העצמית של האדם על מידת האושר. רק אז הטכניקות השונות, כגון דמיון מודרך, תרגילי הרפיה וכדומה, יכולות להיות כלים מועילים בדרך להקניית האושר. בעברית כמו בעברית מעלילותיו של רחוב חולוני קצר, רח' הופיין, שזוכה לשישה איותים שונים. נכון שרצוי לשמור על אחידוּת הכיתוב של שם רחוב, אולם כל עוד מדובר בגירסאות לגיטימיות או באיותים שונים בעברית או באנגלית (דוגמת הקדמת שם פרטי לשם משפחה ולהפך, השמטת שם פרטי בפרט בשילוט דרכים, או באיותים מקובלים באנגלית ועוד) - אך לא בשגיאות - הדבר הוא בגדר הסָביר. לעומת זאת, אין לקבל שגיאות בתוכן כמו לגבי תאריך הפטירה של האישיות המונצחת בשם הרחוב. כמו-כן ראוי לשים לב לכתיבה הנכונה של המידרוג המספרי, של שנות חיי האיש, על-פי הוראות האקדמיה ללשון העברית, מימין לשמאל, ולא כפי שרבים נוהגים לכתוב משמאל לימין. בעברית כמו בעברית כבר אמרנו? שיעור חי דומני שמהפרסומאי החוזר בתשובה, בני גל, לומדים שאין דבר העומד בפני הרצון, וכי אין לך אדם, כדברי חז"ל, שאין לו שעה. מסבָּל בנמל הוא טיפס בסולם המקצועי והגיע עד הלום. אחרי שהוביל את תחום הפרסום במגזר הדתי והחרדי, והיה החלוץ בתחום זה, הוא שידרג את עצמו לתחום הקואוצ'ינג (אימון אישי), ומוביל כיום את האימון היהודי. כמו-כן גל הוכיח, כי בניגוד למיתוס שרווח בדעת הקהל, אפשר לעשות פרסום מודרני ומקצועי ביותר, תוך עמידה בקריטריונים הלכתיים. יתרה מכך, הוא הוכיח לא רק שאפשר לשלב פסיכולוגיה ביהדות, אלא שמקורות האימון האישי הנכון מעוגנים בתורה ובפרשנותה הקלאסית והחסידית. מבחינה זאת הוא ראוי לשמש שיעור חי ומודל אישי לרבים אחרים. כל הכבוד!