שאפו לעמיר פרץ?

מה שעשה עמיר פרץ הוא פעולה פוליטית מתוחכמת מאוד ומתוזמנת היטב, אשר רק חלקה תוכנן ככל הנראה מראש. אינני זבוב בלשכתו, אינני בן ביתו, אך ברור לנו שהפעולה היא מקורית מאוד מחד-גיסא, אך לאור מצבו הבלתי אפשרי של פרץ במפלגה, היא גם צפויה מאוד מאידך-גיסא, ולכן ראוי להשחית עליה כמה מילים. עמיר פרץ יושב במפלגת העבודה עם כנפיים מקוצצות. בצדק או שלא בצדק, שלי יחימוביץ' סימנה אותו והושיבה אותו בפינה. ומנהיג בדמוקרטיה שלנו, לא נבחן בעיקר על מקומו בפריימריז, אלא על מידת הקשר שיש לו עם הקברניט, על מידת הכבוד שרוחש לו הקברניט, על מה מספר לו הקברניט ומה הוא לא מספר לו, בייחוד בהשוואה לאחרים שבצמרת. לפרץ היה מובטח עתיד שחור ביותר בכל הקשור לקשר שלו עם ראש המפלגה. במצב כזה, עמדו בפני עמיר פרץ שתי אפשרויות - או ללכת הביתה או לשרוד במצב בלתי אפשרי לאורך כל הקדנציה הבאה. הוא בחר בדרך שלישית - לעבור קבוצה, ואם הוא כבר עובר, אז לעבור כמו שצריך, לאחר שמילא את רשימת מפלגת העבודה בתומכיו ובאלה שחייבים לו. תוכנית שנהגתה לפני זמן רב אני נוטה להאמין שפרץ הגה את תוכניתו לפני זמן רב. את ההבנה שאין לו בעת הזו מה לחפש במפלגת העבודה הוא הטמיע בצדק הרבה לפני הפריימריז. הוא רק לא ידע מתי הוא יפרוש, ולא ידע גם למי יצטרף, הוא ידע שיהיה לו למי להצטרף, אבל ידע גם שהמבחר יגדל ערב הבחירות - ולכן היה עליו להמתין, הגם שידע שהמתנה לאחר הפריימריז תאפשר לו לצאת עם נדוניה רצינית: השתלת גורמים מטעמו עמוק-עמוק בלב מפלגת העבודה. כל הטענות של שלי על דרכו הפתלתלה של עמיר, טענות שטות הן. זה עולם הפוליטיקה, זה עולם של מקח וממכר פוליטי. עמיר העלה אותה למעלה, והיא ממרום כיסאה זרקה אותו לכלבים, ועכשיו הוא עשה לה אותו דבר. אולי תשכיל להבא להתנהג אחרת גם כלפי גורמים אשר מסכנים את מעמדה, אולי למדה לקח. מחמאה מול ביקורת רק אנו מעמדתנו הצידית, אלה הצופים בקרב התרנגולים הזה, יכולים מחד-גיסא להחמיא לחושים הפוליטיים החדים של פרץ וליכולות שלו לבצע מהלך פוליטי מבריק בעיתוי מכריע, ומנגד - בין אם אנו חברים במפלגת העבודה ובין אם לאו - למתוח עליו ביקורת נוקבת על כך שנתן לבוחריו אמון בכך שהוא מתכוון להמשיך ולהוביל דרך במפלגת העבודה ויום או יומיים לאחר שקיבל את אמונם, איכזב אותם וערק לקבוצה היריבה; וכמעט הכל היה מתוכנן, ככל הנראה, בראשו, זמן רב מראש. את מה שעשה עמיר פרץ יש לשפוט בכמה מישורים, אשר ברובם מגיעות לו מחיאות כפיים – ובתנאי כאמור שהכפיים לא כל כך נקיות.