גורמי השמאל לפלגיהם השונים, יחד עם עדר התקשורת המגויס למענם והמגביר את קולם, מגדירים את
ההצבעה באו"ם כפיגוע. תוצאות ההצבעה היו צפויות מראש ובלתי-נמנעות. בהתלהמותם, ובעוינותם הבלתי-אחראית כלפי ראש הממשלה נתניהו, הם מתעלמים מאחריותם לפיגועים ההרפתקניים מבית מדרשם.
מדובר ביוסי ביילין ומרעיו - אדריכלי פיגוע אוסלו והאיוולת המדינית שהביאה למלחמת אוסלו ולהידרדרותה של ישראל בזירה האזורית והבינלאומית בעשרים השנים האחרונות - אשר רואים בהצבעה באו"ם "הזדמנות". מדובר ב
ציפי לבני וב
אהוד אולמרט - אדריכלי פיגוע ה"הינתקות", שהיה לא יהודי, לא דמוקרטי ולא חכם, והוביל למדינת חמאס ולהכנסת רוב הישראלים לטווח האש של האויב - שקראו לתמוך בהחלטה על מדינה פלשתינית "משקיפה". אלה ואלה הציבו את עצמם בשמאל הקיצוני, שמאלה ממרצ.
התוצאה המספרית בהצבעה באו"ם הייתה צפויה, לא רק מצד הרוב האוטומטי של המדינות הערביות והמוסלמיות, אלא גם מצד "ידידות" אירופיות, כולל כאלה ההולכות ונכבשות בעצמן על-ידי מהגרים מוסלמים. תוצאה זהה הייתה מתקבלת אפילו אם בישראל הייתה חלילה מכהנת ממשלת שמאל ובה שרת חוץ שנהגה לומר "הן" על כל תביעה של ה"פרטנר" מרמאללה ושל הצבועים מאירופה, בלי להבין את הנזקים החמורים שגרמה ואת האדמה החרוכה שהותירה אחריה.
מכיוון שתוצאות ההצבעה היו צפויות, המענה צריך היה להיות מוכן, לרבות תגובות לא שגרתיות. אם המעצמות הקולוניאליסטיות לשעבר שכחו שהסתיים פרק לא-מכובד זה בדברי ימיהן והן מנסות להמשיך ולבחוש בעניינים לא להן ולסייע לקרוע נתחים מארץ ישראל ולהסגירם לאויב, הגיעה העת לתמוך במי שמנסה לקרוע חלקים מארצותיהן ולזכות בעצמאות. לדוגמה: אם צרפת וספרד מחזיקות בארצם של הבאסקים ומונעות מהם עצמאות - ראוי שישראל תתמוך בשאיפות הבאסקיות; ואם ספרד מאוימת על-ידי השואפים לעצמאות קטלוניה, על ישראל לעודד את הבדלנים תושבי ברצלונה וסביבותיה, המממנים בכספם ובחריצותם את ממשלת מדריד. מדובר בעמים ותיקים ושורשיים, ולא בעם מומצא, לפי הגדרתו הקולעת של ניוט גיגריץ'.
יעדים זהים
יעדיהם של התאומים אש"ף/חמאס זהים. מדובר בתנועת מלקחיים מתואמת של מי שמטרתם זהה ורק האמצעים שונים, בשלב זה. על כן אין בסיס להבחנה הישראלית בין מכחיש השואה מרמאללה שאיתו יש לדבר, לבין המחבלים מעזה שאיתם אין על מה לדבר. דין אש"ף כדין חמאס.
בעבר נאמר "כי מציון תצא תורה". בעשרים השנים האחרונות ה"תורה" היוצאת מירושלים היא הקישור השקרי בין שלום לבין מדינה פלשתינית, כאשר שני אלה הם דבר והיפוכו, ואינם יכולים להתקיים בו-זמנית ממערב לירדן. כאשר היהודים ממציאים את "פתרון שתי המדינות" אין פלא שאנטישמים ואוטו-אנטישמים הופכים אותו לעגל הזהב ול"חזון".
ראש הממשלה נתניהו כשל בנאום בר-אילן כאשר אימץ את תרבות השקר, ועוד הוסיף לכך את ההקפאה הגזענית של הבנייה היהודית בלב ארץ ישראל. כל עוד ממשלת ישראל מאפשרת בנייה ערבית נרחבת - מצורפת
תמונה של תנופת הבנייה של רוואבי - ומקפיאה בנייה יהודית בהיקפים גדולים, המסר הוא שרק לערבים מותר לקבוע עובדות בשטח. חשוב להזכיר כי מדובר בממשלת "ימין".
תגובה בעייתית
תגובתה של ממשלת ישראל על המהלך הערבי באו"ם - לאשר בנייה מיידית של כ-
3,000 יחידות דיור במזרח ירושלים ובהתיישבות ביהודה ובשומרון - היא בעייתית, בלשון המעטה: א) התיישבות של יהודים בארצם צריכה להיות מעשה רצוף ולא עונש לאויב. העונש צריך להיות הקפאת רוואבי. ב) מעט מדי ומאוחר מדי. ג) הליכי התכנון והבנייה באזור E1 שמחבר בין ירושלים למעלה אדומים היו צריכים להיות מושלמים לפני שנים רבות. הרושם הוא שמדובר במיחזור של אמירה ישנה, מיחזור שיגרור יללות של ה"פרטנר" מרמאללה, רוח גבית של פטרוניו בשמאל הישראלי ובאירופה הצבועה, ונזיפה מהבית הלבן.
בנוסף, הישראלים חייבים להפסיק להיות חוטבי העצים ושואבי המים, גובי המיסים וספקי התעסוקה והחשמל חינם לאויביהם. נטל הטיפול במובטלים ובחולים מרמאללה ומעזה כאחד צריך להיות מגולגל לפתחם של תומכיהם הצבועים, נשיא צרפת, ראש ממשלת ספרד ודומיהם.
המזער והמיידי הדרוש מראש הממשלה נתניהו הוא לחזור בו מנאום בר-אילן ולאמץ וליישם לאלתר את דוח השופט
אדמונד לוי. נתניהו חייב להפריך את שקר "הכיבוש". העם היהודי איננו כובש בארץ ישראל. הוא כמובן איננו יותר כובש בירושלים ובחברון מאשר בתל אביב. בריחה מיהודה - מקור שמו של העם - תשמיט את הקרקע גם מתחת לרגליו בתל אביב ובכל מקום אחר בארץ ישראל.