תמיד אמרו שכגודל המצוקה של הגויים, כן גוברת האנטישמיות נגד היהודים. בזמנים טובים, כאשר יש אוכל בשפע, יין, עוגות, כיסאות - היהודים הם אחלה חברים, הם לא מפריעים ולא מפריעים להם. אך כשעולים קולות של מצוקה, כאשר יש מחסור - הנטייה היא לעולם לא להאשים את עצמך, אלא להאשים את האחר, ואז נטפלים לחלש.
היהודים היו חלשים, הצוענים חלשים, הארמנים חלשים, הכורדים חלשים. עם כולם הסתדר ה"עולם הנאור" כל עוד לא היה לחץ, אך כאשר רק עלו סימנים של לחץ, הפכו העמים החלשים האלה לשק החבטות של העולם. ויהודים אינם שונים, גם אצלם לא תמיד טוב, ולהם אין את היהודים או הצוענים או הארמנים או הכורדים על-מנת לתלות בהם את האשמה לכל מכאוביהם, אז הם מצאו להם כאלה - החרדים, היהודים היהודים.
הכרנו את התופעה הזו עם מפלגת שינוי, אשר מראש כיוונה עצמה לרעיונות של שנאה. "הם שתו לי, הם אכלו לי, הם עומדים להשתלט עלי". זה היה המוטו המרכזי של הקבוצה הזו. שינוי גמרה בפח הזבל של הפוליטיקה, אשר זהו בדיוק מקומה הראוי, ועכשיו
שאול מופז הולך בעקבותיה. הכותרות מספרות לנו: "מאמץ להציל את המפלגה"; "קדימה מתכננת קמפיין ביטחוני ואנטי-חרדי".
גם קדימה תסיים כצפוי בפח הזבל של הפוליטיקה, כי לשם היא ראויה. וכיום, כאשר שאול מופז לכל הדעות יכול לבוא בטענות רק לעצמו, הוא, כרבים אחרים, מחפש שעיר לעזאזל. זאת, במקום לעשות חשבון נפש, להודות בכישלון ולהסתלק ממסדרונות השלטון.
יש לי ולאחרים ביקורת על ההנהגה החרדית, הנהגה שיותר מכל פוגעת פגיעה אנושה בקהל החרדי, בהובילה אותו לחיי עוני, בטלה מעבודה, והיעדר השכלה מכניסה. אך מכאן ועד לביסוסה מפלגה או מערכת בחירות על שנאה – המרחק רב, רב מאוד אפילו, כאשר חבל התלייה הפוליטי מונח על הצוואר.
מה לא ניסה שאול מופז, הוא ניסה את החמולות הערביות, הוא ניסה להפוך את ביבי למפלצת מסוכנת, הוא ניסה אפילו לחבור למפלצת, ובאין ברירה הוא עובר (ל)שינוי – הוא נטפל לחרדים.