מפלגה גדולה עדיפה על "גוש"

כחודש לבחירות והליכוד, עושה רושם, שרוי בתרדמת. השמועות אומרות שמכינים בליץ תעמולתי אדיר לרגע האחרון. אבל מדוע לחכות? הליכוד נמנע מהשתתפות באירועים שונים; מה החשש? רשימת ההישגים שהממשלה הזאת יכולה להתפאר בה גדולה לאין שיעור מעוגיות הרפש שיריביה עשויים להטיח בה. יפה הזכיר אמש עמית סגל, שראשי הממשלות הקודמים שאימצו קו תעמולתי כזה הפסידו מנדטים רבים. מכל עבר מובע החשש שהליכוד לוקה בשאננות יתר. מה פשר הפקרת הזירה הציבורית? אז מה אם ראש הממשלה מנהל את המדינה. יש שרים וח"כים שיכולים לדבר. לא צריך להתחבא מאחורי אסטרטגיות מפוקפקות שתועלתן אינה ברורה. יש לליכוד קלפים כה חזקים לעומת יריביו, אז מדוע לא לחשוף אותם? נותר בסך-הכל חודש! ומה על הארגון, ומטה יום הבחירות וההסעות ושאר זוטות השוות מנדטים? האם עובדים מסביב לשעון כדי להגיע מוכנים? עושה רושם שהליכוד האמין לתקשורת שפנה ימינה וכאילו ויתר על המרכז. ולא היא. הליכוד נותר תנועה עממית מרכזית. לא מספיק לסמוך על ה"גוש"; חיוני שהבחירות הללו תסתיימנה עם מפלגה אחת גדולה. והעיקר - לא לפחד כלל במקביל למאבק מול בנט על קולות הימין הדתי, אסור להפקיר גם את קולות המרכז. בעבודה נכונה הליכוד יכול לנגוס במפלגות שמשמאלו. הדיבורים על תהליך מדיני הם דיבורי סרק. לבני לא הסכימה להצעתו המופקרת של אולמרט לאבו מאזן, אז מה היא יכולה להציע? יחימוביץ' מדברת על מתווה קלינטון, שגם אותו הפלשתינים לא קיבלו. צריך לפנות לציבור ולומר את האמת. הוא צמא לאמירות פוליטיות ברורות. גם ביחס לקולות המסורתיים. לראשונה, הליכוד יכול להחזיר אליו הביתה קולות רבים משס. כל הח"כים בליכוד הם שומרי מסורת במינונים שונים, לכן חשוב להתמקד גם במגזר המסורתי שהוא הגדול בישראל. יש לליכוד אפשרות לגמור את הבחירות הללו בנוק-אאוט ברור מול מפלגות השמאל. אסור לפחד. אנחנו חוזים בחילופי משמרות ברורים בתנועה הציונית, וחייבים הכרעה ברורה. הליכוד לא יכול לסמוך על הכרעה בדקות הפציעה. פעילי השטח והמצביעים צריכים להרגיש רלוונטיים כל מערכת הבחירות. אם הליכוד אכן הציב לעצמו יעד של 45 מנדטים - הוא חייב להתעורר.