תחילת הסוף של התחנה הצבאית?

השופט אליקים רובינשטיין, בשבתו כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית, פקד על הרמטכ"ל לאפשר, לראשונה בתולדות התחנה הצבאית, תעמולת בחירות גם בגלי צה"ל. פקודת השופט רובינשטיין ניתנה בניגוד לדעתו של הרמטכ"ל גנץ, המפקד העליון של הצבא, ובניגוד לדעתו של שר הביטחון. השופט רובינשטיין נימק את פקודתו תוך שהוא שופך מקלחת קרה, אפשר שלא מדעת, על אופייה העכשווי של התחנה הצבאית. וכך הוא כותב בהחלטתו: "בחינה של לוח השידורים הנוכחי של התחנה מלמדת שהתוכניות הלא צבאיות, תופסות מקום נכבד בשידוריה...". [למען הדיוק: שיעור השידורים הצבאיים בתחנה הצבאית עומד על פחות מ-3.5% ואם מצרפים אליה גם את גלגל"צ השיעור נמוך יותר - ש.צ.] ובהתייחסו לסכנת הפוליטיזציה של התחנה הצבאית הוא אומר: "החשש מ'פוליטיזציה'... קיים בעצם מהותה של גלי צה"ל על תוכניות האקטואליה הפוליטיות המשודרות בה. אם קיים חשש תעמולה הריהו כתחושת בטן אינטואיטיבית, אך התמונה במהותה שונה בהחלט, שהרי הפוליטיקה כבר שם, יום-יום ולא מעט בכל יום!" [ההדגשה שלי]. אכן, ביקורת מרומזת אך חריפה מאוד על התחנה הצבאית - והיא אינה באה מפיו של פוליטיקאי ימני רחמנא לצלן... תמיהה וגם בשורה לשוחרי הדמוקרטיה בהחלטת יו"ר ועדת הבחירות המרכזית ישנן תמיהות, אבל מאידך-גיסא, ובאופן פרדוכסלי, יש בה פוטנציאל לחיסון הדמוקרטיה הישראלית. נתחיל בתמיהה. השופט רובינשטיין נתן פקודה ליחידה צבאית, וזאת בניגוד לעמדתו של המפקד העליון של הצבא. ספק גדול אם קדושת חוק התעמולה, כפי שקידש אותה השופט, ראויה לעמוד עם קדושת חוק יסוד צה"ל שעיקרו המרכזי: מניעת פוליטיזציה של יחידות הצבא ומפקדיו. זאת ועוד; ההחלטה על שידורי התעמולה בתחנה הצבאית התקבלה ללא דיון ציבורי ופוליטי עמוק באשר למשמעות הכלכלית-ציבורית-פוליטית-צבאית-חברתית של החלטה כזו. האם לא היה מקום לדיון ציבורי כזה? מאידך-גיסא יש בהחלטתו של השופט רובינשטיין גם בשורה לשוחרי הדמוקרטיה. הגיונו של השופט רובינשטיין, בנוגע ל"פוליטיזציה היומיומית" של התחנה הצבאית, מהווה נוק-אאוט להמשך קיומו של האנדרוגינוס הצבאי-אזרחי, חלקו בג'ינס וחלקו במדים, שנקרא: "גלי צה"ל". קצרה היריעה מלדון בהיסטוריית הרצונות של מפקדי הצבא, ובכישלונותיהם המביכים, לסגור את התחנה הצבאית בטיעון ההגיוני והמוסרי: אין דמוקרטיה מערבית תקינה שצבאה הלאומי מחזיק בתחנת שידור צבאית. רק נציין כי ההיסטוריה מלמדת שהפיקוח של הצבא על היחידה הצבאית שלו הפך להיות שירטואלי. ואולי הציטוט המוכר של אחד מבכירי התחנה הצבאית מלמד על עומק הבעיה: "החיילים בתחנה נותנים שירותים וניקיון והאזרחים נותנים את הטון". לסיכום - שמאל וימין, סוציולוגים פוליטיים ואנשי רוח, עיתונאים ומובילי דעה רבים כבר הביעו דעתם כי גל"צ אינה תופעה דמוקרטית תקינה, ויש לסגור אותה או לאזרח אותה. החלטתו של השופט רובינשטיין, על הקשיים שבה, היא היסטורית. יש בה ראשוניות ויש בה אחרית. ראשוניות לתעמולה פוליטית בצבא וסיכוי לאחריתו של האנדרוגינוס המוסדי שבתוך צבא העם.