שלום לך, נתן,
אולי פונקתי אבל מעודי לא נהגתי להציע את עבודתי למו"ל או עורך מוסף אלא אם כן הוזמנתי תחילה.
בשובי ארצה נתבשרתי שספר ביקורת עלי, בסידרת ספרי הביקורת, מפעלה של קרן התרבות של ת"א, בעריכתו של שלום לוריא, עומד להופיע בקרוב בהוצאת הקה"מ.
סמוך לכך ובעקבות קריאת שיר משלי שראה אור ב"דבר" הציע לי עורך הקה"מ [עוזי שביט] להוציא ספר שירים שיצא במקביל לספר הביקורת. התגובה הנלהבת לשיר, שהוא אחד מתוך מחזור פואמאטי שעבדתי עליו בבית-החולים [סלון קטרינג בניו-יורק] ועד הימים האלה, עודד אותי מאד מהרבה בחינות ועניתי להם בחיוב וגם השארתי אופציה לספרית-פועלים - לכשתבוא יזמה כזו - כי יש בידי כדי שני ספרים.
עם זאת נשאלתי מה בקשר לרעיון של הוצאת כל הפואמות כיצירה מאפינת את עבודתי, השיבותי שזה רעיון שבשעתו הועלה ע"י דוד הנגבי ואולי יש טעם שספר הפואמות יהיה איפוא מפעל משותף.
תשובתו של עוזי שביט היתה, שאם ס"פ תציע להם את הדבר הם ידונו בו בחיוב ורק ביקש להקדים ולעשות זאת על-מנת להציג את הענין בפני ההנהלה, הנה זה כל הסיפור.
כה"י ששלחתי להם היא הפואמה "סלון קטרינג" שזירתה וכתיבתה סביבי בית החולים, כה"י שאני עשוי להציע לס"פ יקרא כנראה "שירת רוזה", שירים שלא כונסו, מהם חדשים לגמרי שעדיין על האבניים ואזדקק עוד לכמה חודשים על-מנת להשלים את העבודה ועכשיו הכדור בידך.
אודה, שכאב לי,שלא שמעתי מס"פ כל העת האחרונה - ולא חדשיים - לא הזמנה, לא שאלה מה יש לי להציע ואפילו לא חידוש מהדורה של ספרים שאינם נראים בשום חנות וכנראה גם אזלו.
אני מקווה שבהנהלתך ישתנו הדברים.
כל טוב, אבא קובנר
הסופר נתן שחם היה אז מנהל ההוצאה, וקובנר מקווה לפתוח דף חדש ביחסיו עם ההוצאה, כחצי שנה לפני מותו! הוא שב אז ארצה מניתוחים קשים בגרונו, בעקב מחלתו הקשה, שנעשו בביה"ח המפורסם לחולי סרטן בניו-יורק "סלון קטרינג". אומץ לבו של קובנר אל מול מחלתו וסופו הקרב עולים מהדברים היבשים כביכול שבמכתבו. הוא כבר איבד אז את קולו והתקשורת איתו נעשתה בפתקים. כל עת מחלתו כתב בקדחתנות והשלים את שתי הפואמות המרגשות שלו, ששמן לא שונה, והצעתו של עוזי שביט דווקא, מנהל הוצאת הקיבוץ המאוחד, התקבלה.
סלון קטרינג, פואמה, יצא לאור בהוצאת 'הקבה"מ' זמן קצר לפני מותו בסוף 1987. שירת רוזה יצא לאור בתום השבעה למותו, בסוף 1987 בהוצאת 'ספרית פועלים'.
ד"ר שלום לוריא, שהלך לעולמו בשנת 2010, מקיבוץ מרחביה, הנזכר כאן, היה חוקר ספרות מרצה עורך ומתרגם, שהורה באוניברסיטת חיפה, ועסק רבות בשירת אבא קובנר. הכוונה לספר 'אבא קובנר, מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו', ליקט וצירף מבוא וביבליוגרפיה שלום לוריא, הקיבוץ המאוחד 1988. הספר יצא לאחר מותו של המשורר.
מן המכתב עולה כאילו משיב אבא קובנר על הטענה שטען כנראה נתן שחם, כאילו העדיף את הוצאת 'הקבה"מ' על פני הוצאת 'ספרית פועלים', שעד אז הוציאה את רוב ספריו. קובנר משיב על הטענה ומסביר את השתלשלות הדברים, אך גם מעלה את כאבו - וזאת בלשון המעטה - על כך שאנשי ההוצאה לא דאגו לו כראוי בעת מחלתו הממושכת. לא התעניינו ביצירתו ולא הבטיחו את הוצאתה -לאור.
וכן עולה בעקיפין מן הכתוב, טענתו שההוצאה אינה דואגת לחידוש העניין בספריו ובהוצאתם במהדורות חדשות. שתי הפואמות יצאו אומנם במקורן כספרים בודדים, אך נכללו לימים במהדורת מוסד ביאליק, של 'כל שירי אבא קובנר', בעריכת דן מירון, עם הערות והארות מאת רחל פרנקל-מדן, ירושלים 1995 ואילך.
צריך לזכור שאבא קובנר היה נאמן להוצאת "ספרית פועלים" לאורך כל שנות יצירתו. היחסים ביניהם ידעו מעלות ומורדות. העורכים הוותיקים, עזריאל אוכמני ודוד הנגבי רחשו כבוד רב ליצירת קובנר. אך עורכים שבאו אחריהם לא ראו בו את אותו הנכס החשוב של ההוצאה. נתן שחם היה העורך שבימי כהונתו ההוצאה איבדה את מעמדה הבכיר, והחלה להתדרדר למעמד שולי של הוצאה קטנה ולא נחשבת. אין ספק שהמצב הזה הכאיב מאד לקובנר.
ובאמת, כמה שנים לאחר מותו, ביקש בנו מיכאל קובנר, גם בשם אמו ואחותו, את כל זכויות ספריו מהוצאת "ספרית פועלים" - והעבירן לרשות הוצאת "מוסד ביאליק". בדוחק אפשר לראות בצעד הזה המשך לתלונותיו הסמויות של קובנר ערב מותו. ואולי גם מחוות רצון טוב להוצ' "מוסד ביאליק" ולעורך דן מירון, על המאמץ הגדול והמתמשך שהשקיעו בהוצאת מהדורת "כל שירי אבא קובנר" בשישה כרכים.