ארץ ישראל התמלאה לאחרונה בכרזות הקוראות לנאמנות ולשוויון בנטל. הכרזות משלבות עברית וערבית ומטרתן להבהיר ששיח החובות צריך להיות קודם לשיח הזכויות, ובמילים אחרות: זכויות תלויות במילוי חובות.
יש המוקיעים גישה זו כגזענות. בראשם התייצב השופט
אליקים רובינשטיין, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, שטען כי "
חופש הביטוי נסוג כליל כשמדובר בגזענות, או במה שעשוי להתפרש כגזענות".
נקודת התורפה של אותן כרזות נעוצה בכך שהן מכוונות לאזרחי ישראל דוברי הערבית, בשעה שיש ציבור אחר בארץ, באותו היקף מספרי וברמה דומה של חוסר מעורבות בשירות צבאי/אזרחי ובכלכלת ישראל, שאליו צריך לפנות בשפה אחרת: אידיש.
כל עוד הדרישה לשוויון בחובות כתנאי לשוויון בזכויות מופנית אל הציבור הערבי היא מוצגת כגזענות, ועל כן נתקלת בהסתייגות. אבל, אם וכאשר אותה דרישה דמוקרטית והגיונית הייתה מופנית גם אל הציבור החרדי, לא ניתן היה להתנגד לה בטיעון שמדובר בגזענות. הציבור הערבי/החרדי אמור לקבל את המסר הנכון בערבית/אידיש: אין זכויות בלי חובות.
לתשומת לב השופט
מן הראוי להפנות את תשומת לבו של השופט רובינשטיין לנושא חמור ונפוץ הרבה יותר בשיח הפוליטי בישראל בכלל ובתקופת בחירות בפרט. הכוונה למצעיהן של מפלגות שונות הדוגלות ב"שלום" - חזירי, יש לומר - המבוסס על איסור על יהודים להתגורר בלב ארצם, ביהודה ובשומרון. שלום המתבסס על איסור כזה איננו יהודי, איננו דמוקרטי, איננו ציוני, איננו מוסרי, ואיננו שלום. הוא גזענות!
מי שמפקפק בכך כדאי שישאל את עצמו כיצד היה מגיב אילו מדינה כלשהי באירופה, למשל צרפת, הייתה מחליטה שאזורים מסוימים בה, למשל המחוזות שמדרום ומצפון לפריז, הם אסורים למגורי יהודים, ואף הייתה שולחת את צבאה כדי לגרשם משם. אין ספק שמי שהיה שואל את עצמו שאלה זו ואף היה עונה עליה ביושר ובהגינות היה אומר לעצמו שמדובר בגזענות ובאנטישמיות. ואם כך, מדוע דינו של מעשה כזה באירופה יהיה שונה מדינו בארץ ישראל? מדוע מה שהיה נחשב באירופה, בצדק, כגזענות וכאנטישמיות לא ייחשב כך גם בארץ.
יהיו צדקנים שיגידו שהאיסור לגור ביהודה ובשומרון חל על ישראלים ולא על יהודים. טענה זו אינה רצינית. אף ארגון "שלום" או "זכויות אזרח" לא ימחה אם ערבי-ישראלי יעתיק את מקום מגוריו ליהודה או לשומרון. האיסור מתייחס ליהודים בלבד.
יהיו צבועים שיאמרו שהכרזות הנ"ל מבטאות גזענות וחלילה אף פשיזם, בשעה שמדובר בדרישה צודקת ודמוקרטית. אותם צבועים לוקים לעתים באנטישמיות כחול-לבן, כלומר באוטו-אנטישמיות: שנאת יהודים, ודווקא בארץ ישראל. כאשר מדובר ביהודים, שיח הזכויות נגמר וגורמים פשיסטיים בשמאל הקיצוני תובעים גירוש ונישול, בשם השלום, ואפילו בשם "השלום". יש מפלגות בישראל שזה עיקר המסר שלהן, תחת הכותרת השקרית: שלום. גזענות כבר אמרנו?!
כאשר השופט רובינשטיין בוחן את המסרים של המפלגות השונות, מן הראוי שייתן את דעתו להיבט גזעני בולט של מערכת הבחירות, ואל יצטרף לטענה שמדובר בנושא מדיני שיוכרע במו"מ. אם להשתמש בניסוח של רובינשטיין עצמו, יש לומר ש"חופש הביטוי נסוג כליל כשמדובר בגזענות, או במה שעשוי להתפרש כגזענות". ואין גזענות גדולה יותר מאיסור על יהודים לגור ביהודה - מקור שמו של העם היהודי - ובשומרון רק בגלל היותם יהודים.