הטור של פריצי

נורא קיוויתי שבסוף הטקס בחצרים יזרוק מפקד חיל האוויר צרור מפתחות של 16-F לצוערת הדתייה החדשה, ויגיד לה שהיא יכולה לקחת את המטוס לסיבוב קטן מעל בני ברק ומאה שערים, ולעשות להם, מעל ישיבות המשתמטים, איזה ניפנוף קליל בכנפיים. בלי קשר להנאה, זה יוכל להביא ללשכת הגיוס בשנה הקרובה יותר אברכים מתגייסים ממה שיביאו אליה כל הלפידים עם הבטחותיהם המזוייפות. מצד שני חלק מחובשי המגבעות השחורות שם למטה עוד עלולים לחשוב שהיא מנפנפת להם בכנפים כי היא רוצה לחזור הביתה וכבר מחפשת אצלם שידוך.

הליכוד מתלבט אם לעדכן את המצע שלו ולהכניס אליו את חזון 2 המדינות. כבר היינו בסרט הזה ואין חדש תחת השמש: זה התחיל עם ארץ אחת על פני שתי גדות הירדן. זה היה הסמל של האצ"ל, זה שאבא של ציפי לבני הלך איתו כמו רבים וטובים בתנועת החירות. עד שבשנת 1964, מתוך הבנה שככה לא מגיעים לשלטון וככה מפא"י תשלוט כאן לנצח, הוקם הגוש המשותף עם הליברלים, גח"ל. רק שהליברלים הבהירו לבגין שלא יהיה איחוד אם הוא לא ימחק מהמצע המוזר שלו את שתי גדות לירדן, כי הליברלים התעניינו בעיקר בשתי הגדות של רח' אבן גבירול ובחנויות שברחוב דיזנגוף. וכל מי שרוצה להינות מאפולוגטיקה היסטורית במיטבה, שיקרא את נאומו של מנחם בגין בפני הנהלת תנועת החירות וההסבר שלו למה הוא מוותר על הגדה ממזרח לירדן תמורת שותפות פוליטית עם יוסף סרלין, יוסף ספיר ואלימלך רימלט, נציגי הסוחרים והבורגנים, שהשטחים היחידים שהם הכירו היו שטחים של מגרשים עירוניים לבניה. אח"כ בגין ויתר גם על סיני ואמא של צחי הנגבי, יחד עם רבים וטובים בליכוד, הצביעה נגד ופרשה מהליכוד. היא הבינה שמי שוויתרו על הגדה המזרח הירדנית תמורת שמחה ארליך ומוותרים על סיני תמורת שלום לא בדיוק ילחמו על כל רגבי הארץ. ואכן לקח כמה שנים ומלך ארץ ישראל, אריק שרון, זורע הישובים ואהוב המתנחלים , עקר בנמרצות סידרת ישובים שלמה בפתחת עזה. יש אומרים שיותר ממה שענין אותו השלום ענין אותו לעלות על בתים בבולדוזר. ענין של הרגל. עיין ערך מחנות פליטים, העיר ימית ופיתחת עזה. מאז שביבי נתניהו התחייב בנאום בר-אילן לחלוקת הארץ לשתי מדינות, מתלבטים בליכוד מה לכתוב במצע: ארץ ישראל שלמה או חצי ארץ פלשתינית? כאילו שזה חשוב. הרי אם מישהו רוצה להבין להיכן אנו הולכים, שיסתכל במצעים של אירופה וארה"ב. שם זה כתוב. חירות, כמו תמיד, תעדכן זאת במפה שלה רק ברגע האחרון. תמורת שלטון. לא נורא. כשחושבים שהם התחילו עם מפת שתי גדות לירדן שהגבול המזרחי שלה נגע כבר בחידקל, זה לוקח זמן לעכל שצריך להתבונן קודם מה קורה כאן, על גדות הירקון. למרות שזה מה שארליך תמיד אמר להם, ששם באמת נמצאים השטחים הכי חשובים. לבניה.

מלחמת העצמאות הייתה קשה, מחירה היה 6,000 נופלים, אחוז מגודל האוכלוסיה בזמנו, שקול ל-80,000 הרוגים היום. אחד מכל שלושה חברי פלמ"ח נפצע או נהרג. מלחמה שלא לקחו בה שבויים. משני הצדדים. אין ספק שהדם הלאומי רתח. ומעל במת הכנסת הצעירה של אותם ימים שמייד אחרי המלחמה עמד ח"כ ערבי ונאם בערבית. הוא ידע עברית טובה ומשובחת יותר מזו של הרבה ח"כים ישראלים ובוודאי טובה יותר מזו של עשרות אלפי היהודים שזרמו לארץ חודש-חודש. אבל הוא התעקש לנאום בערבית, והכנסת הייתה צריכה להעמיד לו מתורגמן במליאה ולתרגם את נאומיו לעברית. ובעוד הדם רותח על הערבי שצריך לומר תודה על כך שנותנים לו בכלל להשאר כאן ולדבר חופשי בפרלמנט, העלה ח"כ זה דיון ביקורת בכנסת על התנהגותו של צה"ל בעת חיפוש מסתננים בכפרים ערביים בגליל ובמשולש. והמהומה נגדו פרצה. ואז נתפרסמו השורות הללו:

וּבְכֵן: מִי תוּפִיק טוּבּיִ? הוא חֲבֵר הַכְּנֶסֶת.

הוּא קוֹמוּנִיסְט עַרְבִי. בְּבֵית הַנִבְחָרִים

יוֹשֵׁב הִנּוֹ בִּזְכוּת-מְלֵאה וְלֹא בְּחֶסֶד…

כְּבָר עֵת אוּלַי לִזְכֹּר זֹאת, חֲבֵרִים.

וְאֵין הוּא חָב בָּזֶה כֹּל חוֹב עַל גֹּדֶל נֶפֶשׁ.

יְשִׁיבָתוֹ הִיא חֹק.

הִיא צָו.

הִיא אָלֶף-בֵּית.

לֹא! אֵין הַפַּרְלָמֶנט צָרִיךְ בְּיָד מוּנֶפֶת

לִזְרֹק לוֹ מִדֵי פַעַם אֶת הַגֵּט.

וְאֵין הַפַּרְלָמֶנט, בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן,

צָרִיךְ לִקְרֹא: אַתָּה דוֹבֵר בְּאֵין מַחֲרִיד

מִפְּנֵי שֶׁטּוֹב אֲנִי… נָדִיב… דּוֹגֵל בַּחֹפֶשׁ…

אֵין זֶה הוֹלֵם אֲפִלּוּ מְסִבָּה פְּרָטִית.

עֵת לְהַחְלִיט סוֹף-סוֹף: כְּכֹל צִירֵי הַבַּיִת

גַם טוּבִּי בּוֹ יוֹשֵׁב בְּתֹקֶף הַמִשְׁטָר!

וְאִם זֶה רְצִינִי, אֵין צֹרֶךְ כָּל יוֹמַיִם

עַל זוֹ הַפְּרִיבִילֶגְיָה לְהַגִּישׁ לוֹ שְׁטָר.

זֶה טִיב הַדֵּמוֹקְרַטְיָה. אֵין נוֹשְׂאֵי-כֵלֶיָה

נוֹשִׁים תּוֹדָה בְאִישׁ. חֶלְקָה אוּלַי לֹא קָל,

אַךְ אִם הִיא לֹא תִהְיֶה מוּבֶנֶת מֵאֵלֶיהָ,

היִא לֹא תִהְיֶה מוּבֶנֶת לָנוּ כְלָל!

זה היה נתן אלתרמן, בטור השביעי. וכמה היייתי מיחל לראות ביום ראשון את ההרכב יוצא מפתח הבנין, כולם בגלימותיהם השחורות המכובדות, ומגיש לנו בשתיקה את השורות הללו מודפסות על נייר ההחלטות החוקי של הבג"ץ, רק הן וללא כל תוספת והסבר, וכשמעליהן מתנוססת הכותרת: "פסק דין בית המשפט העליון של מדינת ישראל (2012) בעניינה של ח"כ חנין זועבי וועדת הבחירות"