הייתה זו טעות לחשוב, כי התקופה שלפני הבחירות תהיה סתם משעממת, כי הכל צפוי ושום דבר לא מחכה מעבר לפינה. הרבה דברים דווקא חיכו לאזרח הישראלי ולמועמדים הרבים לשלטון מעבר לפינה, וכל יום מביא עימו את הטלנובלה בפרק חדש מלא הפתעות.
מאז הוגש כתב אישום נגד
אביגדור ליברמן הסיפור מסתעף ומשתנה לנגד עינינו כמו בכל טלנובלה טובה. מאז ציווה "פינקלשטיין" על איחוד בין הליכוד וישראל ביתנו, אין רגע דל; חלק מהבוחרים הוותיקים מחפש לו בית אחר, העיקר לא "ביתנו". מאז הופיע אחד בנט, יש הרבה עניינים חדשים לבקרים ומאז התפצל השמאל-מרכז לאינסוף יחידות - עם טוענים לכתר נפוחים מעצמם. קורים דברים.
הפרופסור והאוצר
מה חושב החשב הכללי לשעבר במשרד האוצר של ראש הממשלה בנימין נתניהו על מצבנו הכלכלי?
הפרופסור למקרו כלכלה
ירון זליכה, לשעבר החשב הכללי של משרד האוצר (2007-2003) והיום מרצה לכלכלה וחשבונאות בקריה האקדמית אונו, הביע את דעתו בימים אלה על המדיניות הכלכלית של נתניהו ותוצאותיה. בדרך כלל, דעתם של פרופסורים בישראל היא לא משהו שמתעניינים בו ברצינות. מקסימום מראיינים איזה זוכה פרס נובל ושואלים לדעתו על בעיה כלכלית, סתם קוריוז בשביל הציטטה. פרופ' זליכה הוא משהו אחר, וכאזרחים ההולכים בקרוב לקלפי, כדאי שנקשיב לדעותיו.
זליכה (42) הוא בעל קריירה יוצאת-דופן, מנערי האוצר בעשור הקודם. צעיר שנבחר על-ידי שר האוצר דאז נתניהו להיות החשב הכללי במשרד האוצר, התגלה כמי שאינו רואה עין בעין את גישת אנשי האוצר לניהול הכלכלה בישראל ודואג למחות בפומבי, ולהגיש תלונות על אי-סדרים בשלטון, שלא כדרכם של פקידים צייתנים.
אחרי ארבע שנים באוצר פרש זליכה למגזר הפרטי, תוך שהוא זוכה בסיום תפקידו לתואר אביר איכות השלטון מטעם התנועה לאיכות השלטון ובהמשך לאות המופת של אומ"ץ. אחרי שנים אחדות בחברות פרטיות פנה זליכה לעולם האקדמיה והוא פרופסור נערץ על תלמידיו ושומעיו.
שלושה ספרים
במקביל פרסם זליכה שלושה ספרים; ספרו הראשון, "הגווארדיה השחורה - כל מה שאסור לדעת על שוד הקופה הציבורית", יצא בשנת 2008 בהוצאת זמורה ביתן. בספר מאשים זליכה את ממשלת ישראל בשחיתות ובבזבזנות. האשמות חמורות מופיעות בין השאר נגד
אהוד אולמרט, אז ראש הממשלה, ונגד בנימין בן-אליעזר, על איומים ברצח. בין המותקפים על-ידי המחבר דמויות בכירות ממשרד האוצר ומשרד החשב הכללי.
הספר השני של זליכה הוא "אי ודאות, ציפיות ומדיניות מאקרו כלכלית בישראל", הוצאת דיונון משנת 2009. הספר השלישי שלו יצא לפני שנה, בהוצאת הקיבוץ המאוחד, בשם "המדריך ליעילות כלכלית ולצדק חברתי בישראל".
"המדינה הענייה במערב"
בהרצאה שנשא בקריה האקדמית אונו לפני כשנה, הגדיר זליכה את ישראל כמדינה הענייה במערב. בניגוד לשירי ההלל של נתניהו-שטייניץ על הנס הכלכלי בישראל, פרט המרצה את השיטה הכלכלית בישראל, הקיימת מזה עשורים ומדרדרת את המדינה לעוני של אזרחיה. מספר האנשים שחיים מתחת לקו העוני בישראל, אומר זליכה, הוא פי שלושה מהממוצע המערבי (כולל מדינות עניות כמקסיקו וטורקיה). במילים אחרות, אחד מכל ארבעה ישראלים, שליש מהילדים, חמישית מהזקנים.
ההכנסה הממוצעת לנפש בישראל נמצאת בין שלוש ההכנסות החלשות בעולם. משפחה ענייה מרוויחה עד 5,000 שקל לחודש לזוג הורים ושני ילדים. מסכום זה הם צריכים לשלם שכר דירה גבוה ולא מסובסד, חשמל, מע"מ, ארנונה, מים, אוכל מהיקרים בעולם וכולי. ברור שאין תקווה למשפחה כזו. הכנסה נמוכה ואי-שוויוניות הם המאפיינים של המצב הכלכלי בישראל היום. זליכה מפריך את אגדת שטייניץ-נתניהו על מספר מקומות העבודה בישראל ואחוזי האבטלה ה"נמוכים". זליכה קורא לזה פשוט: שקר וכזב.
נתניהו והעשירים
בימים האחרונים יצא זליכה בהצהרה פומבית על תמיכתו בשלי יחימוביץ' ומפלגת העבודה והחלטתו לבחור ב"עבודה" בבחירות הבאות: "המדיניות הכלכלית בארבע השנים האחרונות, מבצעת התקפה על המעמד הבינוני". הגרעון שנגרם על-ידי ביבי נתניהו וממשלתו של 20 מיליארד שקל והשיטה לדרוש ממעמד הביניים לכסות את הגרעון הזה מכיסו מוכיחים לדברי זליכה, כי "נתניהו לא מסוגל נפשית ומנטלית להתעמת עם בעלי הממון". זליכה לא מסכים עם יחימוביץ' ותמיכתה בוועדים הגדולים, אבל רואה את המדיניות הכלכלית של ממשלות ישראל עד עכשיו כ
שגויה!
המשק הישראלי זקוק לשינוי מהותי, כי במצבו היום אין סיכוי לצמיחה, כאשר לעניים ולבני מעמד הביניים אין כסף לצריכה ולקניות והמשק לא יוכל לצמוח רק מצריכת האלפיונים העליונים.
הבוחר הישראלי צריך להחליט אם הוא רוצה לחזק את הממשל הקיים, להצביע "כמו תמיד" למי שהוא - כמו בשיר "אתה תותח" של שרית חדד: "הגדול מכולם" - או לבחור במישהו חדש משלל המפלגות המציעות את עצמן ואת רשימתן, עם מועמדים חדשים, נלהבים ומלאי אנרגיות חדשות שינסו לפחות להציל את מעמד הביניים ואת המדינה בכלל.