הצבעת הסנאט על מועמדי אובמה לראשות ה-CIA (ג'ון ברנן) ומשרד ההגנה (צ'אק הייגל) תעצב את תדמית ההרתעה של ארה"ב, רמת היציבות הגלובלית, המלחמה בטרור האיסלאמי והנחישות למנוע מאירן יכולת גרעינית. ג'ון ברנן, יועצו של אובמה ללוחמה בטרור, ביטא את עמדתו כלפי אירן במהדורת יולי 2008 של ה-The Annals of the American Academy of Political and Social Science: "הפסקת התעמולה האנטי-אירנית, ששירתה אינטרס פנים-אמריקני קצר-טווח אך פגעה באינטרסים אסטרטגיים ארוכי-טווח, הוא צעד קריטי לשיפור יחסי ארה"ב-אירן". ברנן תמך ב-2007 בדוח המודיעין האמריקני שטען כי אירן הפסיקה את הפיתוח הגרעיני מאז 2003. הוא טען שהדרך היחידה למנוע את התגרענות אירן היא דיפלומטיה, והטיח ביקורת בלחץ שהפעיל הנשיא בוש על אירן. באוגוסט 2009 הוא פרש את משנתו על הלוחמה בטרור בהרצאה ב"מרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים", "A New Approach to Safeguarding Americans": "הנשיא אובמה אינו מתייחס [למלחמה בטרור האיסלאמי] כמלחמה בטרור מכיוון שטרור הוא רק טקטיקה... הנשיא אינו רואה בכך מלחמה גלובלית כדי לא ליצור את הרושם שארה"ב נלחמת נגד העולם... הנשיא אינו רואה בכך מלחמה בג'יהאדיסטים, מכיוון שג'יהאד הוא תהליך טיהור לקראת מלחמה למען יעד מוסרי...". הערפול/בלבול רעיוני של ברנן בכל הקשור לטרור האיסלאמי, וההצגה המטעה של הג'יהאד והתעלמותו מדומיננטיות החינוך לשנאה במזרח התיכון המוסלמי - תורמים לערפול/בלבול מבצעי בלוחמה בטרור האיסלאמי. ברנן, הייגל ויחסם לאירן בתחילת כהונתו השנייה של קלינטון, בלם הסנאטור הרפובליקני ריצ'רד שלבי את כוונת הנשיא למנות את יועצו לביטחון לאומי, טוני לייק, לראשות ה-CIA. הוא הפעיל את נשק ה-Hold היות שראה בלייק אידיאולוג ולא איש ניהול וביצוע כנדרש ב-CIA. כל סנאטור יכול להפעיל את ה-Hold כדי למנוע דיון במינוי נשיאותי, ודרושים 60 סנאטורים כדי להתחיל בדיון. לפי מאמר מערכת של ה"וושינגטון פוסט" הליברלי, ברנן והייגל מתייחסים לאירן באופן דומה: "עמדות הייגל בנושאים קריטיים כגון תקציב הביטחון ואירן הן שמאלה מהנשיא, ומציבים אותו בשוליים של הסנאט... הוא התנגד להטלת סנקציות על אירן, ואפילו על 'משמרות המהפכה' שתקפו את הכוח האמריקני בעירק. הייגל טען שמו"מ ישיר, ולא סנקציות, היא הדרך לשינוי מדיניות אירן". תמיכה בחאפז ובבשאר אסד הייגל רואה בעניין הפלשתיני את לב זעזועי המזרח התיכון, הטרור האיסלאמי האנטי-אמריקני ובבת-עין של מנהיגי ערב. הוא מתעלם מהתפרצות "החורף הערבי" הסוער שאינו קשור כלל לעניין הפלשתיני וממחיש את משקלו המשני בזירה הבין-ערבית. הסנאטור הייגל היה - יחד עם הסנאטור קארי המיועד לתפקיד מזכיר המדינה - אחד מהסנאטורים הבודדים שתמכו בחאפז ובבשאר אסד. באוקטובר 2009 אמר הייגל: "אני מאמין שקיימת אפשרות לשינוי בחשיבה האסטרטגית של אסד... אם נצליח לשכנע את דמשק לשנות את עמדותיה כלפי אירן, חיזבאללה, חמאס וארגונים פלשתינים קיצוניים, נחדיר קידמה למזרח התיכון. סוריה שואפת לנהל מו"מ ברמות הגבוהות ביותר, והכל נתון למו"מ... הסכם השלום הבא יהיה בין ישראל לסוריה". כיו"ר "המועצה האטלנטית" מטפח הייגל את התפישה שהאו"ם - המהווה זירה עוינת לארה"ב - הוא הציר המרכזי בעיצוב יחסים בינלאומיים. הוא אינו מכיר בייחודיות אמריקנית בזירה הבינלאומית ומאמין בעליונות האופציה הרב-לאומית על פני אופציית הפעולה העצמאית החד-צדדית של ארה"ב (למשל, נגד אירן). תפישת העולם של ברנן והייגל מקובלת על הנשיא אובמה, אך מייצגת מיעוט של הציבור האמריקני, בכל הקשור לסוגיות ביטחוניות קריטיות. הדבר אינו מבשר טובות ליציבות העולם ולביטחון הלאומי של ארה"ב והדמוקרטיות המערביות, ומחייב את ישראל לשנס מותניים ולהעמיק את דו-השיח עם שני בתי הקונגרס - מבצר אהדה שיטתי לישראל.