עבודה סוציאלית בצבא: להתמודד עם ה"לא"

בצבא שירתתי כמש"קית ת"ש. הייתי אז בחורה בת 19, אחרי תיכון ומכינה קדם צבאית עם מוטיבציה גבוהה ורצון עז להתגייס כבר ולהתחיל לשרת. בתמימות של אותו גיל, רציתי לעזור לחיילים ולמשפחותיהם וחשבתי שזה די פשוט. לא תיארתי לעצמי כמה מסובך זה יהיה. מש"קיות ת"ש מתגייסות ועוברות טירונות עם קורס במשך חודשיים וחצי-שלושה. בקורס הן לומדות על בעיות שונות אשר עולות אצל חיילים ומצבים רבים בהם יתקלו בתפקיד. אפילו מכינים אותן למקרים קשים ומסבירים שיש להסתכל על כל מקרה בראייה מערכתית ושקולה. מש"קיות הת"ש יוצאות לדרך בסיום הקורס, מצויידות בשלל כלים ופתרונות שיעזרו להן לפעול בתפקיד החדש. אך אף אחד לא מכין אותן לעוני הגדול הקיים בחוץ, לעובדה שלצה"ל אין את האפשרות לסייע לכל חייל הזקוק ושבמצבים רבים צריך להגיד לחיילים ומשפחות נזקקות: "לא". בשירותי, שוחחתי עם חיילים רבים, כל אחד והסיפור שלו, כל אחד והבעיות איתן הוא מתמודד. הגעתי גם בביקורי הבית לבתים מורכבים ודיברתי עם משפחות קשות יום. חיילים רבים נהגו לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה לפניי שגוייסו לצבא. במקרים לא מעטים, הם גם היו המפרנסים היחידים. הצבא נותן מגוון של ערוצים לסיוע: מענקים שונים, תלושי מזון, עזרה בשכ"ד, תשלומי משפחה ואף מתן ריהוט חדש. הרעיון הוא מאוד יפה וחיילים רבים נעזרים ומקבלים סיוע שממש עוזר להם להחזיק את המשפחה מעל המים. אך התקציב הוא לא גבוה. בכל שנה מקבלות קצינות הת"ש לידיהן תקציב קבוע ואיתו הן צריכות להסתדר. מש"קית הת"ש נאלצת פעמים רבות להגיד לחיילים נזקקים שאין באפשרותה לעזור. התשובה היא לפעמים "הקצינה לא אישרה את הבקשה לסיוע כלכלי", "אין עילה מספקת לאשר לך את המענק" ועוד. חיילים רבים שזקוקים נואשות לסיוע נענים בשלילה וחוזרים למשפחותיהם בידיים ריקות. המעמד הזה של חיילת, בגילו של החייל, שיושבת מולו ואומרת לו שהצבא לא מצא שהבעיה שלו חמורה מספיק, זהו מעמד מאוד לא פשוט ואף אכזרי. ידיה למעשה כבולות ועל-אף שהייתה רוצה באמת לעזור, לעיתים קרובות זה לא מצליח. האם באמת בודקים היטב את כל השיקולים בבחינת בקשות? האם ההכשרה של מש"קיות הת"ש בקורסים להתמודדות עם מקרים שונים היא מספקת? והאם יש איך להגדיל את התקציב שמוקצב לסיוע הכלכלי לחיילים? השתחררתי לפניי שנה וחצי כבר, אך עדיין נותרתי עם שאלות רבות שלא נענו. השנה התחלתי את לימודי בביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטה. אני בטוחה שעבודתי בהמשך לא תהיה קלה, אך אני לוקחת איתי את הזכרונות מהצבא ומקווה שבחיים שאחרי הצבא תהיה באפשרותי היכולת להשפיע ולעזור יותר.