משנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת אנו עדים לתמורות עמוקות, שחוללו קברניטי המשק בקפיטליזם. התמורות היו נחוצות כדי להפיח בו רוח חיים. התמורות היו נחוצות כדי להתגבר על סתירות ונטיות משבריות אינהרנטיות, אשר הגיעו לכלל נקודות רתיחה. אך כל התמורות בדבר אחד לא נגעו והותירו על כנן את המניע האולטימטיבי של הקפיטליזם - הצבירה האינסופית של הון, שהייתה כרוכה בהסדרי כוח חדשים בתכלית בין השוק למדינה . המדינה בתקופה של טרם הניאו ליברליזם יכלה להטיל מרות על ההון, נטלה על עצמה גם מחויבויות להוצאות לרווחת הציבור. הניאו ליברליזם הטיל מום בחוסנה של החברה והחליש את מעמדה של העבודה אל מול ההון.
עם התעצמות המדיניות הניאו ליברלית אנו עדים לכך שהעבודה, כקטגוריה חברתית מובחנת, למעשה התאיידה. נחלש כוחם של האיגודים המקצועיים. את מקומם של הסכמים קיבוציים תופסים במקומות רבים תחליפים, שפוגעים אנושות בזכויות הסוציאליות של העובדים. ניתן תוקף לצורך לשחרר את השוק מכל בקרה פוליטית. השוק יפעל על-פי הכללים שהממון יכתיב. והממון כערך אינו מכיר במחויבות לשלל נושאים חברתיים. הממון מכיר במחויבות אחת שיש לו כדי שרף הרווח יזנק ולא חשוב מי משלם את המחיר, ולעתים קרובות זה מחיר שנגבה בתהליך, שניתן להכתירו בשם קפיטליזם אכזרי.
לנושא הזה נדרשתי באלו הימים לאור המציאות הכאובה, שפועלים אשר נתנו עשרות שנים של עבודה מסורה למפעל כמו "כיתן דימונה" מוצאים עצמם יום אחד בפני שער נעול, כשההנהלה מחליטה להיפטר מהם. להנהלה כדאי לייצר בעולם שלישי ורביעי, ואם אפשר במקום הנחות ביותר, רק שלא תאלץ למלא את חובותיה למכלול התנאים הסוציאליים של ההון האנושי המניע את רווחי ההון שלה.
הון אנושי, שיצר רווחים נאים במשך שנים לבעלי "כיתן דימונה" והיה המסד של בניית עיירת הפיתוח דימונה בנגב, נזרק היום כחפץ חסר ערך. נעלמה לה האחריות של המדינה כלפי אותו הון אנושי יקר. התאיידה כליל המחויבות כלפי אלו שבאגלי זעתם בנו את דימונה. בנו עיר בלב השממה. גורלו ועתידו של ההון האנושי של "כיתן דימונה" נתון עתה אך ורק לחוקי הג'ונגל, הגם ששר האוצר שלנו יכבס את הג'ונגל הזה בשם יפה - חוקי המשק. לחוקי המשק האלו יש שם, והשם המדויק הוא קפיטליזם חזירי. את טעמו של הון חזירי זה טועם ההון האנושי של "כיתן דימונה", שעבור רבים בתוכו בגיל חמישים וששים אין לאן ללכת.
פועלי "כיתן דימונה" חווים על בשרם את המפגש הקטלני עם הממון, כערך המאופיין במרוץ מטורף אחר הרווח, במרוץ אחר התמורה המרבית גם במחיר פגיעה קשה במי שהניע את מכונות האריגה ארבעים שנה. מצער שגם ההסתדרות בראשותו של
עופר עיני אינה יוצאת למאבק נגד התפיסה, שהמדינה משקיפה מהצד על מה שנראה בעיניה מקודש - כללי השוק או צרכי השוק.
מצער, שההסתדרות בהנהגת מפלגת העבודה אינה מתגייסת למאבק נגד התפיסה, לפיה השוק יודע מה טוב ומה רע ולכן אין מקום להתערב. מה שקרה עם פועלי "כיתן דימונה" נותן לנו דוגמית זעירה לשיעור מאלף מה קורה בעקבות הינתקות השוק ממחויבות לחברה, ומה קורה כשקיימת העדפה מוחלטת להון ולא לעבודה. מה קורה שנותנים לכוחות של כלכלת השוק להיות שחקנים בלעדיים. השחקנים הבלעדיים האלו נעלו את שערי "כיתן דימונה", אבל הם נעלו גם את ההון האנושי של "כיתן דימונה" מאחורי סוגר ובריח של אבטלה וקצבאות ביטוח לאומי.