מבט קצר אל שידורי התעמולה מראה שמרבית המפלגות מעלות מיזמים שדי ברור שהן לא יוכלו לקיים אותם. מה שהופך את האירוע לנשף מסכות גדול המבלבל את הבוחר הישראלי.
כך למשל מבטיחה שס לבוחריה צדק חברתי. שס לא חוקקה בכנסות הקודמות חוקים חברתיים ולא תמכה בחוקים שהציעו חברי-כנסת שאינם ממפלגתה. אז איך הם מתכוונים להשיג צדק חברתי? להם הפתרונים.
מפלגת השלטון "הליכוד-ביתנו" חוזרת על אותן סיסמאות מהקמפיין הקודם בו מככבת המילה "חזק". נכון שהליכוד בנה כבישים, שיפר את מערכת החינוך, בנה את הגדר נגד המסתננים, אך ראש-הממשלה נתניהו לא הפגין חוזק בשום תחום, הוא לא מנע את הרווחים הגדולים שמרוויחים מנהלי הייטק, לא התמודד עם הוועדים החזקים של חברות המים, החשמל והרכבת. לא התערב בסכסוך המתמשך בין ברק לאשכנזי, לא מצא פתרונות לשכבות החלשות והרשימה עוד ארוכה. תגידו לי אתם, אדם כזה יכול להגדיר עצמו חזק?
"התנועה" של
ציפי לבני מפריחה סיסמאות ללא כיסוי. ולבני, למרות היותה אדם ישר שלא דבק בו רבב, נוקטת במדיניות של בת-יענה. כלומר, היא לא מציעה פתרונות לבעיות קיומיות.
שלי יחימוביץ' היא אישה אמיצה אשר נאבקת עד הסוף ולא מוותרת למרות התקשורת והסקרים. אך עצם העובדה שהיא לא מציגה רעיון מדיני שונה מזה של גוש הימין פוגעת בה מאוד.
חשוב ללכת להצביע ולממש את האתוס הדמוקרטי עליו מושתתת מדינת ישראל, אך לאור המצב הנוכחי הקרב על עתיד המדינה יתחיל מיד אחרי הבחירות.