כלכלה של עבודה בעיניים

המרצע יצא מן השק רק ימים ספורים לפני הבחירות. הניסיון להסתיר עוד קודם לכן את גירעון הענק בתקציב המדינה לא רק שלא צלח - הוא גם יתנקם בציבור בכפל-כפיים. כל משפחה תיאלץ לשלם בעטיו בשנה הקיימת סכום של 18 אלף שקל. הגירעון העצום מעיד על התנהלות כלכלית אווילית של הממשלה הנוכחית בכלל ועל אוזלת-ידו של משרד האוצר בפרט. גם אם נניח שהייתה זו רק "טעות בחישוב" - המחדל הנורא זועק לשמיים. להעמיד עכשיו פני תם כאילו אין בגירעון השערורייתי כדי לפגוע בכיס הציבור, איננה אלא עבודה בעיניים. סביר להניח שכל עוד ימשיך נתניהו למשול בכיפה - ולא משנה מי הוא זה שישב לידו - תימשך מן הסתם כלכלת הריסוק של קיצוצים והעלאות של מיסים. קישוטים ומילים מאחורי המבנה החלול של כלכלת-נתניהו מסתתרים לא פחות מקישוטים ומילים, ללא שום יסודות יציבים. בתור שכזה הגיעה העת למינוי שר אוצר מקצועי - לא של פילוסוף נוסח שטייניץ או שר-על נוסח ביבי. לא ייתכן המשכו של מצב כה אומלל שבו ראש הממשלה רוקד מאחורי הקלעים על ארבע חתונות, כשהוא גם שר אוצר בצללים, שר החוץ ושר הבריאות. כך או אחרת, כבר ברור למדי ש-2013 תהיה שנה של גזירות קשות לציבור רק בעטיו של מחדל כלכלי. מה שברור עוד יותר הוא שלא ניתן יהיה לממן צמיחה צפויה, אם בכלל, באמצעותם של גירעונות אדירים. השווקים הפיננסיים פשוט לא יאפשרו זאת. אחרי ככלות הכל, עם גירעונות כרוניים, גבוהים עד כדי כך, לא ניתן לגייס מימון בשווקים.