אם זה היה
נתניהו, וואי, וואי, מה היו עושים לכם. ארטילריה של דאחקות על האמינות המפוקפקת שלו, הייתה משוגרת לצנטרום של המוח שלכם.
שלי יחימוביץ' זה סיפור אחר.
עמיר פרץ דרש ממנה להתחייב פומבית לא להצטרף לקואליציית נתניהו - והיא סירבה. הסירוב הזה, היה הנימוק - יהיו שיגידו, התירוץ - הראשי שלו בנטישת המפלגה.
היום, זאת היא שדורשת ממנהיגת מפלגתו של פרץ, התחייבות פומבית על סירוב הצטרפות לקואליציה הבאה. זה היה (חצי) בסדר בתנאי אחד: שהייתה מודה ששינתה את דעתה. להודאה הזאת הייתה מצרפת נימוק, ויאללה, הופכים דף. אלא שהיא מתעקשת שלא זיגזגה. רק בגלל שציבור המצביעים שלה לא הבין, כך הסבירה, החליטה להדגיש את ההתחייבות שמעולם לא ניתנה, על אי-הצטרפות. המצביעים לא הבינו...
לא הייתי מתייחס לזה אלמלא הציטוט הבא: "כשנכנסתי לפני שבע שנים לפוליטיקה, האג'נדה הזאת הייתה בשוליים. היום היא מיינסטרים, והיא שיח מרכזי" (שלי יחימוביץ', עושים סדר עם גל גבאי, 16.1.13). הפירוש פשוט: בעבר, המאבק הפוליטי בין המפלגות שביקשו את אמון הבוחר, התמקד בנושא המדיני/ביטחוני. היום בזכותי - הדאגה לרווחתם של האזרחים הפכה לנושא המרכזי.
שלי יחימוביץ' משקרת!
האמת היא, שבאותם ימים שמחבלי החמאס והחיזבאללה התאמנו על חטיפת חיילים, מנהיג העבודה עמיר פרץ, העלה על ראש שמחתנו את סדר היום החברתי. יחימוביץ' הייתה שם, והסבירה את כניסתה לפוליטיקה, במנהיגותו של פרץ. בליל הבחירות פרץ הכריז שהצטרפות לקואליציה מותנית בסדר יום חברתי. ממשלת אולמרט הוכרזה כממשלה של צדק חברתי. אלא שהמציאות המזרח-תיכונית - כמה צפוי - כפתה על הממשלה ההיא, סדר יום מדיני. מה שיקרה גם לקואליציה הבאה...
לא נגיד כלום בשלב הזה על היכולת הבולשביקית שלה לחלק מיליארדים מקופה ריקה, אבל שלא תתהדר בנוצות לא לה. לא יפה. הלכתי לארכיון...
לפניכם חמישה סרטונים (יש עוד!)
- בסרטון הראשון יחימוביץ' מתהדרת בנוצות לא לה. "שכחה" שבבחירות 2006 קמה ממשלה חברתית בראשות אולמרט (פרץ).
- בסרטון השני מנהיג מפלגתה עמיר פרץ מדגיש את הנושא החברתי בסדר היום.
- בסרטון השלישי מנהיג מפלגתה מתנה הצטרפות לקואליציה בטיפול בנושאי חברה.
- בסרטון הרביעי הפרשנים ברדוגו וארי שביט בליל הבחירות בטוחים שתקום ממשלה חברתית.
- בסרטון החמישי המיועד לראשות הממשלה אולמרט מתחייב על הקמה של ממשלה חברתית.