אנשים משני קצוות הקשת שופטים בצורה מנוגדת את אותם אירועים אובייקטיביים. לפעמים נדמה שהם חיים על פלנטות אחרות. מדהים שגם ניסיונם לנהל דו שיח נכשל. הם מנהלים שיח חירשים בו כל צד לא מסוגל כלל להבין את השני. כל צד מייחס לצד השני כוונות תועלתניות או כוונות אחרות ולא מסוגל כלל להאמין בכנות דעותיו ואמונותיו. מדוע זה קורה? ומה אתנו? השקפת עולמנו אינה מקרית. אנחנו נוהגים לשפוט את המציאות בדרך מסוימת שחוזרת על עצמה.
אם ניתן היה לייחס הגיון מציאותי מסוים לדעות פוליטיות לא היינו נתקלים בשונות כזאת בהבנת המציאות וביחסם של אנשים אליה. אנחנו מפרשים את המציאות, מבינים אותה ומגיבים אליה בצורה מאוד סובייקטיבית שנובעת מהשקפת עולמנו. השקפת העולם שלנו היא תוצאה של הזיכרון הרגשי הלא מודע שמוטמע בנו, שקובע את תפיסת המציאות שלנו והדרך שאנו מגיבים אליה ככלל, ובפרט את דעותינו הפוליטיות והמדיניות. הן אינן מקריות.
מוטמעים בנו שני סוגי זיכרון: זיכרון מודע וזיכרון לא מודע. המערכת הרגשית מנתבת אותנו באמצעות רגשותינו לפעול לפי הזיכרון הלא מודע שמוטמע בנו מבלי שאנו מודעים לכך וללא שיקולי כדאיות.
קבלת ההחלטות שלנו מושפעת באופן מכריע מהזיכרון הרגשי שמוטמע בנו. גם הדרך שבה אנו תופסים את המציאות מושפעת מהזיכרון הלא מודע באופן מכריע! התפיסה המודעת נעשית על-ידי קליטת פרטי מידע ואסיפתם למושג. התפיסה הזו מאוד לא יעילה! האם נוכל לקלוט כל אות שנאמרת לנו ובו-זמנית לשים לב לכל פרט בחדר, לכל רעש רקע וכדומה? התשובה היא כמובן שלא.
התפיסה הרגשית היא התפיסה המכריעה שלנו! אנחנו משליכים בצורה לא מודעת זיכרון רגשי על המצב העכשווי. באופן מיידי יש לנו תמונת מצב כוללת ואנו מפעילים את התגובה הרגשית הרלוונטית המוטמעת בנו. אציין שכאשר מתעוררת תגובה רגשית מתרחשים שני תהליכים - היא מנתבת אותנו לפעול בדרך שהוטמעה בנו במצבים דומים בעבר ובמקביל הזיכרון הרגשי מתעדכן.
לדרך התפיסה הזו 2 חסרונות עיקריים:
1. סובייקטיביות - נתפוס את המצב העכשווי רק לפי ניסיון חיינו והזיכרון הרגשי שמוטמע בנו. מי שניסיון חייו טוב ומאושר יתפוס כך את המציאות העכשווית. מי שספג לאורך חייו כאב וצער יתפוס כך את המציאות. זה נכון גם לתחום הפוליטי! נתפוס את המציאות לפי האידיאולוגיה הפוליטית שמוטמעת בנו! לעולם נפרש את המציאות בצורה סובייקטיבית.
2. חלקיות - נתפוס ביעילות רק מידע שיש לנו זיכרון רגשי רלוונטי לגביו! למשל אדם אחד יתפוס סיטואציות חברתיות ואחר לא יבין אותן כלל. דוגמה נוספת: אדם אחד יחוש חרדה מכתם על הרצפה. אחר לא יבחין בו כלל.
זה נכון גם לתחום הפוליטי! כלל לא נוכל לייחס משמעות או חשיבות לטיעונים שזרים להשקפה הפוליטית שלנו! לכן אנשים משני קצוות הקשת הפוליטית לעולם לא ישכנעו זה את זה ולא יוכל כלל להבין ולייחס חשיבות לטיעוני הצד השני שיתפסו לעולם תפלים וחסרי משמעות גם אם אובייקטיבית אינם כאלה.
אנו כאמור מיישמים את הזיכרון הרגשי ללא שיקולי כדאיות כדרכי הישרדות בלתי מודעות. לכן לאמונות שלנו חשיבות כל כך גדולה לגבינו. לכן ויכוח פוליטי שהוא ויכוח בין אמונות הוא פעמים רבות רגשי מאוד וטעון. גם בנו מוטמעת השקפת עולם סובייקטיבית. גם אנו תופסים את המציאות בהכרח בצורה סובייקטיבית וחלקית. גם אנו מעניקים חשיבות רק לחלק מהעובדות ולא לאחרות, שיתכן שהן בעלות חשיבות אובייקטיבית. הצעה מעניינת היא לבחון את מידת הניבוי של כל אחת מהשקפות העולם כאמצעי לבחון את מידת נכונותן והתאמתן למציאות.