על-פי כללי הדמוקרטיה המקובלים בישראל ברור כי ראש המפלגה, או מוביל ה"גוש", שמצליח להשיג את התמיכה של רוב חברי הכנסת, הוא האיש שעליו מטיל נשיא המדינה את תפקיד מרכיב הממשלה. על-פי ממוצע כל הסקרים בכל אמצעי התקשורת - עיתונות כתובה, רדיו, טלוויזיה ואינטרנט - סביר להניח כי רשימת הליכוד-ביתנו בראשות
בנימין נתניהו, תהיה זו שתנהיג את הממשלה בכנסת ה-19. לכאורה המדובר במשחק דמוקרטי שלפיו הרוב קובע מי יעמוד בראש המדינה. אבל ניתוח המספרים חושף עובדה עגומה: בעצם המיעוט הוא הקובע את גורלו של הרוב. או במלים בוטות יותר: כ-40% מכלל בעלי זכות הבחירה אדישים לגורלם ולעתיד מדינתם, וכלל אינם מתאמצים לנסות ולהשפיע.
שיעור בחשבון פוליטי מציג את העובדות הבאות:
מאז הבחירות לכנסת היוצאת לפני כארבע שנים חל גידול בשיעור של כ-7% במספר בעלי זכות הבחירה. מ-5,2 מיליון בוחרים
1 עלינו ל-5,6 מיליון בוחרים
2. שעור ההצבעה בבחירות שנערכו בפברואר 2009 עמד על 62.5% אך מספר הקולות הכשרים היה רק 3,373,490 . הפעם, לפני הבחירות בפועל, ניתן רק להעריך מה יהיה אחוז ההצבעה, אך אם נצא מתוך ההנחה כי בבחירות אלה רק מתמודד אחד (בנימין נתניהו) עומד לבחירה לכהונת ראש הממשלה וכי שעור הקולות הצפים והמתבלטים גבוה יחסית לבחירות קודמות, יהיה זה אך סביר להניח כי שעור המצביעים בפועל לא יעבור את מחסום 60 האחוזים.
בגלל ריבוי המפלגות המתמודדות נראה כי חלק לא מבוטל מהן לא יצליח לעבור את אחוז החסימה העומד על 2%. משמעות הדבר שהקולות שניתנו להן יירדו לטמיון. בבחירות הקודמות הלכו לאיבוד ברשימות שלא עברו את אחוז החסימה 103,904 קולות כאשר בפועל מספר הקולות הכשרים עמד על 3,269,586. מתוך הנחה סטטיסטית סבירה עולה, כי גם במספר הקולות הכשרים יהיה גידול של כ-7%, כגובה הגידול במספר הבוחרים לכנסת ה-19. התוצאה: 3,498,457 קולות כשרים. על-פי חישוב זה יעמוד המודד למנדט על 29,153 קולות.
אם איגוד המפלגות הליכוד וישראל-ביתנו יצליח להעלות בחכת הבחירות 34 מנדטים - תוצאה שעשויה להיות סבירה על-פי ממוצע הסקרים - הפירוש החשבונאי יהיה כי 991,202 בוחרים הם אלה שקבעו מי יהיה מרכיב הממשלה. משמעות המספר הכמעט שולי הזה היא כי 17.5% בלבד מכלל בעלי זכות הבחירה בישראל הם אלה שבזכותם ישוב בנימין נתניהו אל כס השלטון וישוב להיות שליט יחיד שיקבע מי יהיו השרים בממשלתו, מה יהיו הגזירות שיוטלו על אזרחי המדינה, אם יהיו פני ישראל למלחמה או לשלום. בקיצור: שליט יחיד שעל פיו ייפול דבר - לטוב או לרע. למצב אבסורדי זה ניתן לתת את השם המקובל במקומותינו "לעשות צחוק מהדמוקרטיה", או במלים אחרות: מיעוט קטן קובע את גורלו של הרוב.
בחלק ממדינות העולם - אוסטרליה למשל - קובע החוק כי ההשתתפות בבחירות היא חובה ולא רשות כמקובל בישראל. על מי שאינו משתתף בבחירות מוטל קנס לא גבוה ומי שאינו משלם את הקנס מועמד לדין.
נראה כי במצב הדברים האבסורדי הנוכחי שנוצר בדמוקרטיה הישראלית ראוי שהכנסת ה-19 תחקוק חוק דומה ואולי אף מחמיר יותר שבמסגרתו ישללו מן המתעלמים מחובת ההצבעה חלק מזכויותיהם האזרחיות. נראה כי רק באמצעות כפייה של חובת הצבעה אפשר יהיה להנהיג בישראל דמוקרטיה אמיתית שבמסגרתה יוכל רוב, אף אם יחסי, לקבוע את גורל האומה, כדי שלא נהיה נתונים לחסדיהם של האדישים.