בתחום האווירי נעשות הכנות רבות בתחומי בניין הכח - רכש מטוסי "חמקן" 35-F בעלות של מיליארדי דולרים, שדרוג מקיף של מאות מטוסי קרב מדגמי 15-F "בז" ו-16-F "ברק", הגדלה משמעותית של מערך כלי הטייס הבלתי מאויישים, וכן של מערך מטוסי התדלוק. אין ספק בכך שגם מלאי הדלק עבור מטוסי הקרב הוגדל מאוד, וזאת בשל הצורך שיווצר במקרה של עימות עם אירן, בטיסות רבות, של מאות מטוסי קרב, לטווחים של אלפי ק"מ.
בנוסף למלאי הדלק נדרש להכין גם מלאי גדול של אלפי פצצות מסוגים שונים, בדגש על פצצות "חודרות בונקרים", ופצצות "חכמות" מסוגים שונים, אשר עלותן יקרה במיוחד. ישראל גם מייצרת או רוכשת מגוון טילים "חכמים" – כדוגמת טילי ה"פופאי" וה"דלילה" – אשר ניתן לשגרם ממרחק של מאות קילומטרים לעבר סוללות טילי הנ"מ האירניות המגנות על מתקני הגרעין, ולהשמידן ללא סיכון למטוסי הקרב הישראלים, אשר נמצאים אז הרחק מטווח טילי הנ"מ. התעשיה האוירית הישראלית מייצרת גם מל"טים מיוחדים – מדגמי "הארפי" ו"הארופ" – אשר נושאים מטעני נפץ קטלניים לטווחים גדולים מאוד, ומסוגלים להתביית בדייקנות מרובה על מטרות אויב ולהשמידן, תוך מזעור הסיכון למטוסי הקרב המאויישים. לכל המערכות הנ"ל עלויות גבוהות.
סביר להניח ששימוש נרחב ייעשה גם בטילים מתקדמים מדגמי HARM (מתוצרת ארה"ב) המתבייתים על מערכות המכ"ם של סוללות הטילים ויחידות הבקרה, ומשמידים אותם (ניתן לשגר אותם מטווח מקסימלי של כ-100 ק"מ).
עלותו של כל טיל שכזה מגיעה למאות אלפי דולרים, ועלותו של דגם E החדיש היא כ-900,000 דולר.
גורם נוסף וחשוב הינו עלות האימונים. עלותה של שעת טיסה במטוס קרב נאמדת בכ-10,000-15,000 דולר (תלוי גם באופי התרגול, פרופיל וגובה הטיסה, הפעלת מבערים אחוריים וכו'), ויש להכפיל זאת במאות מטוסי קרב, ולהכניס למשוואה גם את העובדה שיש לתרגל גם את הטיסה הארוכה לאירן (הלוך ושוב).