במערכת הבחירות הנוכחית נעשו ניסיונות למשוך את הנושא המרכזי לכיוונים שונים.
שלי יחימוביץ' (בעיקר) התמקדה כמעט לחלוטין בתחום הכלכלי-חברתי;
ציפי לבני, יריבתה בשמאל, התעלמה לחלוטין מתחום חשוב זה והתנהגה כאילו רק התחום המדיני קיים, ורק בהקשר הפלשתיני;
בנימין נתניהו, ראש ה
ממשלה היוצא והנכנס, נתן משקל גבוה יותר לתחום המדיני, ובתוכו - בעיקר לבעיה האירנית.
אחד ההישגים הבולטים של נתניהו כראש ממשלה היה המחשת הרצינות שבאפשרות פעולה ישראלית באירן. מדיניותו זו הביאה להטלת עיצומים בינלאומיים על אירן. גם אם אין ודאות שעיצומים אלה יפתרו את הבעיה, עצם יישומם הוא הישג מרשים למדיניותה של הממשלה היוצאת. רק הרפתקן חסר-תקנה (אולמרט) יתרעם נגד פוטנציאל למלחמה שהוכן והביא לתוצאה המבוקשת ללא מלחמה. אסור לשכוח שהטיפול בבעיה האירנית מחייב משאבים של מעצמה (ארה"ב) ואיננו בכוחה של ישראל לבדה, ועדיין חובתה של ממשלה אחראית להכין את ישראל גם נגד תגובה אירנית על פעילות אמריקנית.
לעומת זאת, סיום המאבק בארץ ישראל מצוי בתחום החובה והאחריות של ממשלת ישראל, אם כי לא בהכרח - וקרוב לוודאי - לא בדור הנוכחי. כאן צודקת דווקא יחימוביץ' המושכת לטפל בבעיות הפנים שלנו, בלי להמתין לפתרון מדיני, שבוודאי לא יימצא בדורנו ובוודאי לא ממערב לירדן.
מה שאינו מוצג בהגינות על-ידי מי שדוגל/ת ב"פתרון" שתי המדינות ממערב הירדן הוא נושא הפליטים, גם הערבים וגם היהודים. מי שדוגל/ת ב"פתרון" כנ"ל עושה שימוש דמגוגי בנימוק הדמוגרפי: אם לא יהיה "פתרון" כזה, סופנו להיכחד כמדינה יהודית ודמוקרטית, כי בקרוב יהיה רוב ערבי ממערב לירדן, ועל כן מוטב לנו לברוח מהר ככל האפשר מלב ארץ ישראל.
אבל, אליבא דמי שדוגל/ת ב"פתרון" כנ"ל, הפתרון לסוגיית הפליטים הערבים יימצא בתחומי המדינה הפלשתינית שחלילה תקום: הם וצאצאיהם יוזמנו לתחומי מדינה זו, ובמלים אחרות: הבעיה הדמוגרפית ממערב לירדן רק תוחמר, ולא תיפתר. מי שמתעלם מהיבט זה הוא עיוור במקרה הטוב ורמאי במקרה הרע.
דווקא מי שדוגל/ת ב"פתרון" שתי המדינות חייב/ת להבהיר ולוודא שפליטים ערבים לא יורשו להגיע למקום כלשהו ממערב לירדן, משני צדדיו של "הקו הירוק". הכנסת פליטים ליהודה ולשומרון היא מתכון לחיסול ישראל: יעדיהם ומפתחותיהם קשורים לבתים שהיו ביפו ובחיפה ומתחת לקיבוצי השמאל, ובנוסף הם בלתי רצויים לערביי יהודה ושומרון. הכנסתם במסגרת ה"פתרון" הנ"ל תביא ללחץ בלתי פוסק שלהם לנוע מערבה, גם ללא מאבק מזוין. האם מי שדוגל/ת ב"פתרון" שתי המדינות ובכך שמדינה פלשתינית בארץ ישראל המערבית היא "פתרון" באמת לא מבין/ה עניין זה?
קשה גם להבין את מי שרואים עצמם כמספיק מנוסים לנהל מו"מ עם הצד הערבי ועל סוגיית הפליטים הערבים, כאשר הם מטאטאים אל מתחת לשטיח את בעיית הפליטים היהודים מארצות ערב ואת רכושם שנשאר מאחור. יש לזכור שאזרחי ישראל בוחרים נציגים כדי שאלה ידאגו לעתיד מדינת היהודים ושיפתרו את הבעיה היהודית ולא יתעסקו בעיקר עם אופק מדיני לאויב.
מי שדוגל במשא-ומתן ללא תנאים מוקדמים חייב להשתחרר מהנוסחה השקרית של מדינה פלשתינית כתנאי לשלום. ללא תנאים מוקדמים - גם ללא תנאי זה. אם לא כן, תוצאות המתן ומתן מוכתבות מראש. "שלום" המבוסס על גירוש בני אדם מבתיהם - יהודים או ערבים - איננו יהודי, איננו דמוקרטי, איננו מוסרי, איננו ציוני, ואיננו שלום!