הרבה פוליטיקאים מפשלים מידי פעם, ויש שזה גורם לנפילתם. אבל עוד לא ראינו עד הבחירות האחרונות, מישהי אשר פורצת בסערה לראשות מפלגה פוליטית, עם הבטחה להצלחה, ותוך מספר חודשים בלבד מתדרדרת לתחתיות - וזאת, לאחר שורה של טעויות ושגיאות ממש מביכות. הכוונה היא ל
שלי יחימוביץ', זו ש"הצליחה" להפסיד (לפי הסקרים) כ-10 מנדטים.
כאשר שלי יחימוביץ' עברה מעולם התקשורת שם השתפשפה לא מעט שנים, למפלגת העבודה, למרות עבר שמאלני ביותר, היא התמתנה,כיהנה בצורה סבירה בהחלט בכנסת ה-17 וגם ה-18 אבל דבר לא ציין אותה ככוכב עולה בשמי הפוליטיקה הישראלית. פשוט חסרו לה אותם התכונות המצופות ממנהיג, כמו ידע פוליטי רב ,כריזמה וקסם אישי... אבל במפלגת העבודה, בנקודת זמן מסוימת, לא נמצאו לה מתחרים וזה הספיק לקבוצת תומכיה במפלגה לסייע להמליך אותה על ה"עבודה" כנגד
עמיר פרץ.
שלי התחילה לתפקד על חורבותיה של מפלגה הרוסה ומפולגת, ומהר וללא לאות השתלטה על המערכת , ולמרות מוצאה השמאלני, יצרה מחדש ל"עבודה" זיהוי של מפלגת "מרכז". היא יצאה במספר הצהרות שהחזירו חברי "עבודה" רבים למפלגה. אחת מהודעותיה הייתה שהיא אינה פוסלת ישיבה בקואליציה עתידה עם אף מפלגה, דבר שממנו ניתן היה להבין שהיא מבינה שישיבה באופוזיציה הינה אופציה גרועה ביותר. היא טענה שתתרכז בנושאי כלכלה וחברה ולא בנושאים מדיניים (כגון שיחות עם הפלשתינים), היא לא ראתה מכשול בהתנחלויות הקיימות והיא גם הסבירה שאינה רואה עצמה כראש
ממשלה מיועד, (צניעות ממש במקומה ממישהי ללא כל ניסיון ניהולי ותפעולי מדיני), ואז, אחרי שקיבלה את כל תשומת הלב החיובית כפוליטיקאית הגיונית,כאחת שראשה אינו מסוחרר מהכוח שקיבלה,ואחרי שאלפי חברים החלו נוהרים חזרה למפלגה, והסקרים החמיאו לה, היא פצחה בסימפוניה של שגיאות:
- היא הסתכסכה באופן מכוער עם מספר 2 במפלגתה (עמיר פרץ) שנאלץ לעזוב ולעבור למפלגת ציפי לבני. מצד שני היא לא ניסתה לקרב אליה את מצנע ולמנוע הצטרפותו לציפי (ואז היא גם מתחילה במתקפת בחירות על מפלגתה של ציפי לבני כאילו זו היא בתחרות איתה..תחרות ?).
- כאשר היא מקבלת ברעש גדול חיזוק לפאן הביטחוני של "העבודה" ע"יהצטרפותו של האלוף אורי שגיא, היא ממהרת לאחר ימים ספורים להסתייג ממנו בגלל איזו עלילה ישנה ולא מוכחת....
- היא החלה מקרבת למפלגה אנשי מר"צ לשעבר כמו יו"ר "שלום עכשיו" יריב אופנהימר, היא תמכה בבחירה למעמד גבוה ברשימה לכנסת את משמיצת צה"ל מירב מיכאלי, וקרבה שמאלנים אחרים כמו נינו אבסדזה, יוסי יונה, דני בן סימון, סתיו שפיר ועוד
- כסימפטום של "השתן עולה לראש" היא מכריזה לציבור הרחב , בגאון (ובחוצפה) שהיא בהחלט רואה עצמה כמעומדת לראשות הממשלה וזאת כאמור ללא כל הכשרה וללא ניסיון ביטחוני ומדיני
- היא נגררת למלכודת תעמולתית של מנהיגת מר"צ, זהבה גלאון, ומודיעה לציבור שהיא לא תשב בממשלת נתניהו-ליברמן,דהיינו,-היא תשב בכנסת כאימפוטנטית באופוזיציה (ולכן יצביעו לה ?)
- עם הכנת הרשימה לכנסת היא ביטלה את השריונים ל-4 קבוצות בוחרים חשובות מאז ומתמיד למפלגת העבודה- - קיבוצים, מושבים, עולי-רוסיה וערבים.
- פתאום, שוב בניגוד להצהרה קודמת שלה שחשובה לה רק האג'נדה הכלכלית/חברתית, היא מעלה לראש דאגותיה את הנושא המדיני (שיחות שלום עם הפלשתינים)
- מצד שני, האג'נדה הכלכלית/חברתית שלה זזה שמאלה מידי (לכיוון מרכסיסטי) ובזאת היא "זכתה" להסתייגות מצביעי שכבות הביניים ו- "המרכז"
- הופעותיה בתקשורת הדיפו ריח של כוחניות ושחצנות. (השיא היה עם היוודע התוצאות הראשונות של סקרי תוצאות הבחירות)
- בסיכומו של דבר, היא נכשלה להעלות את ה"עבודה" כגורם משמעותי בפוליטיקה הישראלית,- הציגה אותה כמפלגה ללא זהות מוגדרת ("לא שמאל" ולא "מרכז").
אין כל פלא איפה שכגודל הציפיות, גודל האכזבה. ב"עבודה" מתחילים להבין זאת ומנסים "להתגבר עליה".. בביוגרפיה של שלי יחימוביץ' כתוב שהיא גם סופרת. אז אולי לא נתפלא אם ביום אחד, בעתיד הקרוב היא תצא עם ספר בשם: "עשר דרכים לפשל פוליטית ולאבד מפלגה"...זה יהיה בסט-סלר כמובן...