איני נוהג להגיב על מאמרים שכתבו אחרים. לכל אדם זכות לדעה משלו, אך המאמר "האל שהכזיב" שכתב יוסף אליעז מציג דעה המשותפת לרבים, שגם אם השורשים שלה נטועים בטבע האדם, היא דעה ילדותית, שאסור לבסס עליה מסקנות.
הכותב חולק השקפה המקובלת על רבים, האומרת בעקשנות ילדותית: "בא לי עכשיו". לדעתו ביבי פשע כי "הוא איטי עד כדי אסון..הוא התעכב שלוש שנים בהקמת הגדר בדרום." - אדם בוגר מבין שלוקח זמן להתארגן, לממן ואולי אפילו להקדיש זמן לבעיות אחרות לא פחות חשובות.
אך 'בא לו' עכשיו!.
הכותב מוסיף על "פשעיו" של ביבי את החוסר בעמוד שדרה יציב - אדם בוגר מבין שראש ממשלה של מדינה קטנה (ומסוכסכת) חייב לתמרן. כן, לתמרן לא לזגזג, ההבדל הוא שלמזגזג אין מטרה, לעומתו המתמרן מזיז את ספינת המדינה לכאן ולכאן אך תמיד מתקדם למטרה.
אך לא! 'בא לו' שהמטרות יושגו בדרך הקצרה ביותר ומיד.
ראש ממשלה אחראי צריך לשמור על קואליציה של מפלגות בעלות אג'נדה שונה אחת מהשנייה וגם על שיתוף פעולה סביר עם דעת קהל וראשי מדינות המערב עוינים ובראשן ארה"ב ולכן צריך לעשות פשרות.
אך זה לא מוצא חן בעיני הכותב, 'בא לו הכול ומיד'.
"הפשע" הגרוע מכול בעיני הכותב הוא: "הפחדנות הגרועה מכל”.
תחת הכותרת "פחדנות" שופך הכותב ושופכים חברים טובים שלי בשיחות שישי, את כל הרכילות, שגם אם יש בה אמת, היא מרושעת, חד-צדדית ובוודאי לא בעלת משקל מול הנושאים העומדים על הפרק.
פחדנות? זה מה שמאפיין את ראש הממשלה שעמד באומץ מול נשיא ארה"ב עוין והצליח לכופף אותו?
פחדנות? זה מה שמאפיין ראש ממשלה שעומד באומץ ובקור רוח מול הכפשות יום יומית בתקשורת?
הקטע הזה אופייני, יותר מכל הקטעים האחרים באותו מאמר, לביקורת הבלתי אחראית על הממשלה. כאשר קשה לבקר את הממשלה על מדיניותה הכלכלית, מדינית וביטחונית 'מחפשים' את ראש הממשלה על זוטות.
מקובלת עלי ביקורת עניינית על מדיניות כלכלית הנובעת מהשקפת עולם סוציאל-דמוקרטית כמו של
שלי יחימוביץ' מהעבודה. אפשר להסכים לסוג זה של כלכלה, או לא להסכים ולחשוב שכלכלה שביסודה תחרות חופשית עדיפה, אך לא מקובל עלי לשקר ולעוות נתונים כדי לקדם השקפה כזו או אחרת.
מקובלת עלי ביקורת עניינית על מדיניות החוץ. אני יכול להבין את ההשקפה שרק שלום יחזק את ישראל בעולם ובמזרח התיכון, אך בעלי ההשקפה הזו (שאני נמנה עליהם, כמו כמעט כל אדם מישראל) אינם יכולים להתעלם מהעובדות ששלום כזה אינו מעשי בעתיד הקרוב.
לא מקובל עלי לקחת נושא אחד מתוך מכלול הנתונים ולדרוש תיקונו 'כאן ועכשיו' בלי לקשור אותו לנושאים אחרים שיושפעו ממנו. הדרישה להיטיב עם המעמד הבינוני, אינה יכולה להיות מנותקת מההשפעה של ההטבות האלו על הרעה במצב המעמד הנמוך.
הדרישה להגדיל את תקציבי השירותים, אינה יכולה להיות מנותקת מהצורך להשקעות בתשתית.
התקציב שעומד לרשות הממשלה אינו 'כסף של האוצר'. התקציב מוגבל והוא ממומן על-ידי המסים שלנו, האזרחים.
חייבים לשפוט את הממשלה לפי תוצאות יחסיות ולא למדוד אותה לפי המאוויים שלנו, לפי מה 'שבא לנו'. צריך לשפוט תפקוד ממשלה בהשוואה למה שהיה בממשלות קודמות, בהשוואה לסביבה הכלכלית העולמית, בהשוואה למה אפשר לעשות עם המשאבים הקיימים והאיזונים הפוליטיים.
חייבים לשפוט את מה שנעשה גם לפי מעשים שהתחילו גם אם לא הבשילו ולא ליבב כמו ילד קטן ולדרוש תוצאות 'כאן ועכשיו'.
הגיע הזמן שתתבגרו!.