ספיחי הקלפי

לקח בולט הוא תבוסת הסוקרים. שוב התברר שהציבור, שמתייחס אל הסקרים כאל אורים ותומים בני זמננו – להבדיל מיליוני הבדלות – מתמכר בקלות דעת לגימיק תקשורתי, ונופל בפח של מציאות מדומיינת. צדק מי שהעריך, שהבחירות הללו יהיו יום הכיפורים של הסוקרים. אף אחד לא הצליח לחזות את נסיקתו המדהימה של יאיר לפיד לכדי 19 מנדטים; ואף אחד לא ידע לצפות שהליכוד, שומו שמיים, יצלול כל כך נמוך, וינחת רק מנדט אחד מעל יאיר לפיד. ביזיון אמיתי, מול הישג כביר. בדיעבד מסתבר שהסקרים דומים לסוג של אמונה טפלה. תעשיית בדיות. הנה דוגמה מדהימה: ביום 10 בינואר, 12 יום לפני הבחירות, בימים שבהם הבוחר מגבש את הכרעתו, הציגה רשת ב' בתוכנית שהגישה איילה חסון, ממצאי סקר של אחד ושמו יוסי שריד (שלא תטעו: לא הח"כ לשעבר ממרצ), שהתבסס על כאלף נשאלים (במקום כ-500 במדגם המקובל). שריד חזה אז לליכוד-ביתנו 35-34 מנדטים, ליאיר לפיד 9, למרצ 4, לשס 9 ולעוצמה לישראל 2. כל הממצאים הללו נכזבו. אולם המדהים בסקר ה'אמין', הייתה תחזית של 4 מנדטים ל'כוח להשפיע בהכוונת רבי אמנון יצחק'. ארבעה מינימום, כך טען. שריד הסביר את ממצאיו הדמיוניים: "אני יודע דברים שבסקר קטן, שמקובל בדרך כלל של 500 מרואיינים, קשה מאוד לראות אותם. זו גם אחת הסיבות שאני דוגם מדגמים גדולים, במיוחד שבועיים לפני הבחירות. אני מזהה, נכון לרגע זה, ארבעה מנדטים. אני לא אתפלא אם זה יהיה יותר בסופו של דבר". מיותר לציין שלא ארבעה מנדטים ואפילו לא מנדט עלוב. מפלגת הלחם בשקל שרפה 28,048 קולות, שהיוו 0.74 אחוז בלבד מכלל הקולות הכשרים, בניגוד פרוע להצהרה היהירה בהופעה בראש העין: "מקווה ל-18 מנדטים; אצלי זה קהל ברזל". יחד עמם הלכו בדרך כל בשר עוד 66,840 קולות שקיבלה 'עוצמה לישראל' (לה חזו הסוקרים 6-2 מנדטים, והם עצמם הבטיחו במסיבת עיתונאים ב-13.11.12: "נשיג למעלה מ-3 מנדטים"), ועוד 45,691 שהוענקו ל'עם שלם' (גם לה ניבאו הצלחה מדהימה, והרב אמסלם עצמו הבטיח ל'דה-מארקר': "נקבל יותר מארבעה מנדטים"). לפח האשפה הושלכו עוד אלפי קולות יקרים שקוששו לשווא מיני רשימות קיקיוניות כמו ברסלב, מורשת אבות ושאר שרלטנים. שוב התברר שקר הסקר, וכי הסקרים המחמיאים שיבשו יכולתם של מתמודדים שכשלו, לראות נכוחה את המציאות. כך התפזרו רבבות קולות של שלומי אמוני ישראל, בקרב מפלגות כמו מרצ וחד"ש, חנין זועבי ואחמד טיבי; על כך ראוי שיעשו תשובה. ד"ר בורג המנוח כבר לימדָנו: מדבר סקר תרחק. עזבו אתכם מהסקרים. הפסיקו להתמכר לבלוף הזה.

בחירות 2013 הוכיחו כי הן הפכו מהכרעה אידיאולוגית לתחרות של יופי וכריזמה. הצגה של איש אחד. בוחרי ליכוד לא בחרו בסער, כץ, ארדן או לבנת, אלא בנתניהו, על כל יתרונותיו ומגרעותיו. אף אחד ממצביעי לפיד לא בחר ביואל רזבוזוב או בעדי קול, בשמעון סולומון או ביפעת קריב. מי ממצביעי יחימוביץ' שילשל לקלפי 'אמת' בזכות חיליק בר או מיכל בירן? אין ספק שהדבר בא לידי ביטוי גם בסחף ההמוני לבית היהודי, עם כל הכבוד לזבולון כלפה ואבי וורצמן. עד כדי כך שאנשים התלבטו בין בנט ללפיד, בין איילת שקד ליחימוביץ' או ללבני. תם עידן ההתמודדות האידיאולוגית. הכריזמה ניצחה. הכל עניין של ONE MAN SHOW.

הסוקרים מתרצים תבוסתם בקלישאה שחוקה: תוקפו של הסקר לעת עשייתו. ועל-אף זאת, הם הצליחו להגיע לממצאי אמת לגבי חלק מהמפלגות. שריד, שחזה 4 מנדטים דמיוניים לאמנון יצחק, העניק באותו סקר גם תחזיות שהתבררו בדיעבד אמיתיות לחלוטין: 7 מנדטים ללבני, 7 ל'יהדות התורה' ו-2 לקדימה. לבית היהודי העניק 14 מנדטים. אבל לגביו, שריד לא הגזים. להפך, ייתכן שהייתה זו תחזית מוטה כלפי מטה, שכן סוקרים אחרים חזו לבית היהודי 17 ואפילו 18 מנדטים. אלא שהשעטה לחיק הבית היהודי, ממש התהפכה ברגע האחרון, לא רק מחמת המלחמה המטופשת שניהלו נתניהו הזחוח, גדעון סער ראש מטה הבחירות וגלעד ארדן הממונה על הדוברות, אלא גם בגלל הפה הגדול של המועמד מספר 14, ירמיהו-ג'רמי גימפל, שבמו פיו קיפח סיכוייו לראות את הכנסת מתוך אולם המליאה. אילו שתק בעת שצולם, אין ספק שהוא היה היום ח"כ מספר 14 בסיעה, ולאו-דווקא האחרון בה. לא מעטים מחבריי סיפרו לי סיפור זהה: צעירים רבים, רובם יאפים חילוניים, הוקסמו מדמותו הכריזמטית של בנט, והחליטו להצביע עבורו. אפילו תעמולת הכזב המרושעת של הליכוד, לא הסיטה/הסיתה אותם. אבל בשתי היממות האחרונות הם ערקו לזרועותיו של יאיר לפיד. הם נימקו זאת במופע האימים של גימפל בארה"ב, שהוקרן בטלוויזיה לעיני עם ישראל כולו, ובו דיבר בזחיחות על אפשרות פיצוץ המסגדים המחללים את קדושת הר הבית. אז נכון שיהודי מאמין מתפלל בכוונה שלוש פעמים ביום "ותחזינה עינינו", ו"שייבנה בית המקדש", ומייחל מעומק הלב לבניין שלם, אבל החיבור הזה של חזון לעתיד לבוא עם פיצוץ מסגדים, יצר מצג שאינו מתקבל על הדעת היאפית. רבבות קולות אבדו מחמת החיזיון האומלל. נכון שהדברים נאמרו בכלל לפני שנתיים, ולפני קהל יהודי בארה"ב, ושמדליף האייטם המצולם לתקשורת (הליכוד? האמריקנים?), ביקש להזיק, אבל בסופו של דבר מתברר שגימפל עצמו היה זה שחיסל את סיכוייו להיות הח"כ ה-14 בסיעת הבית היהודי, ואולי גם להכניס אחריו לכנסת את המועמדים הבאים: נחי אייל (15), הרב רחמים נסימי (16), אמיתי כהן (17) ואולי גם גילה פינקלשטיין (18). ג'רמי היקר, זכור שהשתיקה שווה זהב ושתמיד יש עין רואה ואוזן שומעת, וכל מעשיך בסייבר נכתבים. ובכלל, בעידן הדיגיטלי, עדיף לשקול עשר פעמים לפני שמפריחים/מצייצים הגיג למרחבי הגלקסיה, שמא יתנפץ לך ביום מן הימים בפרצוף.

שום מפלגה אינה יכולה לרשום לזכותה ניצחון מן הסוג שזכה בו לפיד. מרביתן יצאו בקושי עם חצי תאוותן. הבית היהודי, כבר אמרנו, אומנם ניצח, אך קיפח ברגע האחרון את הסיכוי להגיע לייצוג אסטרונומי של 18-17 מנדטים. והליכוד, שצנח חופשי ל-20 מנדטים, יכול לאמץ לעצמו את אימרת המלך פירוס (280 לפנה"ס): עוד ניצחון כזה ואבדנו. בדרכו אל הניצחון המדומה, מעד הליכוד בהנחיית פינקלשטיין לתוך כל בור אפשרי. הוא שהפך את נתניהו ליריבו של אובמה; חולל את האיחוד המופרך עם ליברמן; והציב בעמדת האויב לא את השמאל ההזוי עם מרב מיכאלי וסתיו שפיר, ולא את 'יהיר' לפיד, אלא דווקא את השותפים הכי טבעיים שלו. הפינקלשטייניזם הטמיע בליכוד מנגנון השמדה עצמית, שהזרים למערכת אספקת הדם הליכודית סמי הזיה של יוהרה והתנשאות חלולים, שמכוחם פיזר ליברמן אופטימיזם הזוי: "בניגוד לכל הסקרים נקבל 40 מנדטים" (19.1.13). בחגיגות ניצחון פירוס, אמורים ליטול גם שס (דרעי: "נקבל 14 מנדטים אבל אפשר לשחזר את 17 המנדטים"), הרב אמסלם, אמנון יצחק, 'עוצמה לישראל', וכמובן שלי יחימוביץ', שאמנם החייתה פגר מובס והרחיקה סוף-סוף את עמיר פרץ, אבל תתנחל על ספסלי האופוזיציה, יחד עם מרצ שהוכפלה ל-6 מנדטים. ואולם, הניצחון ההזוי ביותר היה ללא ספק של קדימה. המפלגה שבקושי צלחה את אחוז החסימה, תיכנס לספר השיאים בשל התפתחות חסרת תקדים: לראשונה בהיסטוריה נפתחו בקבוקי שמפניה בחגיגת ניצחון של מפלגה, שהתרסקה תוך קדנציה אחת מ-27 ל-2 מנדטים.