כדי להיכנס לכנסת ישראל ולעבור את אחוז החסימה יש צורך בגריפת מעל ל-75,000 פתקים בקלפי. כמות רצינית כזו איננה צומחת על העצים, ואיננה מבוטלת כלל ועיקר. מאידך, הידעתם כי
כדי לרשום מפלגה בישראל לרוץ לכנסת דרושות מאה חתימות בלבד ("מייסדי המפלגה") ותשלום 'מרתיע' בסך 2,182 שקלים בלבד, בתוספת 40,000 שקלים עבור "הוצאות פרסום". למיטב הבנתי מפלגה שנרשמה אי פעם יכולה לשוב ולרוץ עד תום האלף הששי למנייננו, או האלף השלישי למניינם, באותו תשלום חד-פעמי (ותקנו אותי אם אני טועה).
את התוצאה מנתונים אלו ראינו כולנו לפני 10 ימים; 34 מפלגות רצו כדת וכדין, אך רק 12 הגיעו לקו הגמר, וזכו למושבים מרופדים בכנסת ישראל.
שתי הערות בפי בסוגיית הפירורים שנשרו מתחת לכסאות;
עושים קרקס מהדמוקרטיה
הערה ראשונה כלפי מיקבץ מפלגות מוזרות שנולדו על ברכי שגעון הפרסום של הוגיהן. עב"מים שאיש לא יודע מהיכן באו ולאן הם הולכים ייסדו פירורי מפלגות לתפארת(?) הדמוקרטיה. מדובר
ביושבי קרנות ומפריחי יונים וסיסמאות, ללא רקורד ציבורי או תנועתי, וללא כל שמץ של בדל של קמצוץ של סיכוי להגיע לכנסת. מה מריץ אותם? האגו? יצר המוקיונות? הפרסום התקשורתי (בעיקר הטלוויזיוני)? או אולי איזה פגם חולני בתודעה או בנפש?
ביקורתי הלגלגנית נובעת לא מתוך שאני מרחם על יציאתם מאיזון סביר. יש לי עניין בשמירה על כבוד הדמוקרטיה, לא בביזוייה הסמרטוטרי. קרקס פירורין זה עושה רע לדמוקרטיה. כלום יעלה על הדעת שיתאפשר לגשת למבחן הסמכה לרוקחות או לטבחות (מאסטר שף?) ללא כישורים מוכחים בשלב קודם? האם בשם הדמוקרטיה אוכל להתחרות בליגת כדורסל גם אם איש לא שמע מעולם על כישוריי בתחום?
אין שום בעיה לתקן
תקנות סבירות אשר ימנעו ממשיחי שקר שוליים כאלו להטריד את מנוחתנו ולנצל את הדמוקרטיה למופעי קומדיה. העלאת אחוז החסימה לא תמנע סטנדאפיסטים אלו, שהרי עניינם בהופעה ולא בהגעה לגמר. גם הטלת אגרה משמעותית על כל מפלגה (מאה אלף?) לא באה בחשבון, משום שכך יידחו על הסף עניים ראויים. הדרך להגותם ממסילת הבחירות היא ע"י דרישה שחמשת הראשונים ברשימה יציגו רקורד ציבורי, ותרומה אישית לחברה ולמדינה. החומר יוגש בכתב ויהיה לפחות ברמה הנדרשת ממועמד לפרס ברל קצנלסון בגבעתיים, או לפרס אבוחצירה בבאר שבע.
שוא שקד שומר
ההערה השניה איננה קומדיה, אלא טרגדיה;
שריפת קולות לשוא ע"י מפלגות ערכיות, אך זעירות. אינני מכיר את מירקם המפלגות הערביות ואת ההבדלים ביניהן. בעיני רבים, כמוני, הן מצטיירות כבלוק אחד, 9-10 ח"כים. מאידך, במפלגות היהודיות תמיד צצות מפלגות ערכיות ובעלות אג'נדה של ממש, המניפות דגל צבעוני - תכול, ירוק או אדום. אך התם שואל, ומצטרף אליו גם מי שאינו יודע לשאול; גם אם יעברו את אחוז החסימה -
מה יכולה להיות תרומת 2-3 ח"כים לכנסת ישראל? היוכלו להטביע חותם כלשהו, או רק לשמש 'כלבי צד' מימין השיירה הנוסעת או לשמאלה.
אהיה עכשווי ואשאל 'דוגרי'; אילו 'עוצמה לישראל' (אלדד ובן ארי), וכן
'עם שלם' (הרב אמסלם ו
משה צרפתי-מי-זה) היו נכנסתים (=מלשון כנסת), האם הייתה להם השפעה של ממש, פרט לרעש תקשורתי? לשתי מפלגונות אלו אומנם הייתה אג'נדה, והיא יקרה בעיני - אך כיצד יקדמוה 2-3 ח"כים? וכבר ראינו את המפד"ל ב'תפארתה' בכנסת הקודמת. נכון, חשוב שישמעו בבית שפתותיים (כלשון עגנון) גם קולות-קצה, שישמשו אופוזיציה ממריצה, אך המחיר הוא הוצאת 100,000 קולות לבית השריפה. האם כדאי?
שתי המפלגות שהזכרתי דגלם היה חיובי, בעיני. אך יש
מפלגות-נזיקין שנולדו על ברכי ה'אנטי' ('כח להשפיע', למשל). האם הבחירות היא הזירה למאבקי-שכונה אלו? כלפי אלו אין לי הצעת פתרון במישור התקנוני. הפתרון מצוי ביד הבוחר, והוא אכן הפגין את נחת זרועו כלפיהן.
הפסוק מפרשתנו שהוצג בראש המדור עוסק לכאורה בתפקידי שיפוט. שופט לכל עשרה אנשים! שיא עולמי בריבוי שופטים ובריבוי סכסוכים! וכבר העירו הוגים ודרשנים על כך שעם ישראל כנראה חובב התדיינות משפטית.
מנקודת מבטי אציע לראות ב'שופטים' אלו לא רק דייני-סכסוכים. בכל התנ"ך - וגם בחז"ל - 'שופט' הוא מנהיג (אישי ספר שופטים, למשל!).
לפי דרכנו למדנו כי כל עשרה אנשים היוו מפלגה לעצמה; כת-קט הזקוקה ל'שר עשרה' שייצג אותה ואת האינטרס של הקבוצה בזירה הלאומית. לפנינו איפוא מקור מדאורייתא לפירורי-פירורין..