עם כניסת השנה החדשה נכנס לתוקפו גם חוק הפוטושופ. על-פי החוק, כל דוגמן או דוגמנית שיצולמו לפרסומת מסחרית יחויבו באישור רפואי המעיד כי אינם נמצאים בתת-משקל. בנוסף, כל פרסומת שבה תבוצע הצרת היקפים באמצעות עריכה גרפית, תחויב בכיתוב על גבי הפרסומת שיעיד כי בהכנתה נעשה שימוש באמצעי. כל מפרסם או חברת פרסום שיעברו על החוק החדש יהיו חשופים לתביעות בבתי המשפט על-ידי חולות הסובלות מהפרעות אכילה ובני משפחותיהן. חוק הפוטושופ הוא חוק חשוב, אך ספק אם הוא יביא את השינוי. נכון שלפרסומאים הנהנים לרטש בחורות יפהפיות ללא רחם יש כוח אדיר בעיצוב מודלים עדכניים של יופי - ממרלין מונרו העסיסית ועד לקייט מוס השדופה. אך בינינו – מי באמת מאמין לפרסומות שבהן כל האימהות מושלמות ועושות כביסה בביגוד מחויט ולא בטרנינג מזדמן וכל הנשים לובשות לבן ויוצאות לרקוד דווקא בימים מסוימים בחודש? ומה עם הגברים? האם מישהו מאמין שכל הגברים מתחזקים קוביות בבטן ובלורית שיער שופעת? ולאן נעלמו כל הכרסים והקרחות? מדי פעם, כשאני נדרשת למלא את משקל גופי בטופס הצהרת בריאות לחברת הביטוח או ברישום לסטודיו להתעמלות, אני כותבת מספר כלשהו, לאו-דווקא מדויק. אחרי הכול המשקל היחיד בביתי הוא משקל המטבח. היכרות קרובה עם כמה מקרים של אנורקסיה בשנות נעוריי הביאו אותי להחלטה שאלינו הביתה לא ייכנס משקל. "טקס השקילה היומי" שנערך על-ידי נשים רבות כל כך משדר גם בלי מילים לבנות ולנערות כי משקל הוא משהו מהותי שצריך להתעסק בו יום יום, החשיבות של בריאות הדור הבא גדולה יותר מאשר הידיעה אם ירדנו או עלינו עוד קילו. מניעת אנורקסיה ורזון קיצוני, או לחלופין מניעת השמנה (20 אחוז מילדי הגן בישראל מוגדרים כבעלי עודף משקל!) הן תוצאה של חינוך מבית והקפדה על אורח חיים בריא ונכון, ושום פרסומת מרוטשת או לא לא תשנה זאת. קל לנו להאשים את הפרסומאים, אבל מתי לאחרונה ישבתם סתם כך כל המשפחה לארוחת ערב משפחתית משותפת ובריאה (ולא, "שניצל עוף מנתח שלם מטוגן כמו בבית" הוא לא אוכל בריאותי)? מתי עניתם שאין תשובה כזאת "אני לא רעב" והושבתם את הילד לאכול ארוחה מאוזנת? מתי התעקשתם על תפוח במקום עוד חטיף? האם מצאתם זמן לשוחח עם המתבגרת שלכם על ההבדל בין דיאטה לתזונה נכונה? הגיע הזמן שנפסיק להאשים את הפרסומאים, שתפקידם בסופו של דבר למכור אשליות, ונתחיל לקחת אחריות.