פגישה עם בית העשירים

הסיפור הבא ייקרא כפיליטון, אולם סהדי שהכל אמת בו. אז הנה, קיראו ולא תאמינו לאגדת העושר הבאה. אינני כותב את שמי, כי גם ככה יש לי לא-אוהבים. אז מה, צריך להוסיף אל רודפיי גם את שרי אריסון ואהוד ברק המתגוררים בבנין של ה'גינדים' הסמוך ואת גם את בנק לאומי? וגם את ההוא מהשעונים (ראו בהמשך)?, די לי בכך שיאיר מארח אותי בבלוג שלו. אנחנו מכירים הרבה שנים מעבודה משותפת בעתון. היום ירדתי לבית מרקחת, שיש לי ליד הבית. המוסד הזה הוא שותף פעיל לקופת חולים בענייני הרעלתי בתרופות. ובעוד הרוקחת בוררת את מה שהרופא רשם, עיני עפה לעבר הרחוב. שם, כמעט ממול ה'גינדים' בנו מגדל ענק, שחור, לאנשים הכי עשירים בישראל וגם לאנשים שידעו "לעשות לביתם" ושאר ירקות וירקנים מן הסוג הזה של המעמד המקופח. ומכיוון שהם כל כך דפוקים, עשו להם גם בריכת שחיה אקסקלוסיבית. כשעפה עיני אל הבית המופלץ הזה - שחלקו אגב מוגן בתעלת מים, כמו אלה שהקיפו מבצרים קדומים - שמתי לב לשלט של סניף בנק לאומי. תהיתי, מלכת בנק הפועלים, המתגוררת למעלה, הסכימה? עברתי את הרחוב ומצאתי שדיירי המגדל של גינדי כנראה מתים להיחשף - בקומת הקרקע סניף הבנק הגדול וכל תאי הפקידים פונים אל הרחוב. כך, אתה יכול לצפות בבעלי הדירות למעלה, אשתו של אהוד ברק למשל, או שרי אריסון, שיירדו והם מבקשים תמיכה מפקידי הבנק. נניח, שיתירו להם אוברדרפט או יקטינו להם את העמלות... עוד אני מסתכל על הבנק, ראיתי חנות שעונים שצמודה אליו. שחתי לעצמי בחדווה: אם לא אפתח חשבון בלאומי, אולי אקנה לעצמי שעון. שלי זקן והרצועה שלו כבר עייפה ומגרדת. אולי אקח אחד חדש? אז הסתכלתי בחלון הראווה וחשבתי שאני מוכן לשלם אפילו 170 ש"ח בשביל משהו טוב יותר. בין מבחר השעונים בחלון הראווה ראיתי רולקס יפה. כולו - 167,800 ש"ח, אמר הפתק. אוקזיון, כמעט התפתיתי... במילים: מאה ששים ושבעה אלף ועוד שמונה מאות שקלים חדשים. לא ידעתי שיש שעונים כאלה והנה, מצאתי ואפילו סמוך לבית שלי. תל אביב זה לא מה שהיה פעם. כך זה נשמע באמריקנית, ואני מקווה שלא ישתרש כאן: I don't need it. I want it!