לפחות בדבר אחד צודק
נפתלי בנט: ישראל היא מדינת סטארט-אפ. שלושת המנצחים של מערכת הבחירות הנוכחית ניצחו בזכות אקזיט מבריק ומפתיע.
ממש כמו מפתחי ה"אינסטגרם", שרק רצו לגוון קצת את אלבומי התמונות שלכם, וקמו בבוקר עם מיליארד דולר - כך מצא את עצמו
יאיר לפיד עם מפלגת ענק שעלתה על כל הציפיות. לעומת לפיד, נתניהו, מזכיר יותר את חברת "אפל" של השנים האחרונות - גם אם אין חידוש משמעותי באייפון, כנראה שעדיין יהיו מספיק לקוחות נאמנים שיעמדו בתור בשבילו. ונפתלי בנט? במקרה שלו, ההשוואה לעולם ההייטק כמעט מובנת מאליה, לאחר שהשכיל לאחד נפולת של שתי מפלגות חסרות משקל פוליטי, לכדי מפלגה אחת המהווה גורם משמעותי בהרכבת הקואליציה, והצליח להפוך לקונצנזוס בקרב ציבור המצביעים הדתי.
אבל כמו בעולם היזמות, לאחר האקזיט מוצאים את עצמם מיליוני המשתמשים (ובמקרה שלנו - המצביעים) נמכרים מחברה לחברה ללא ידיעתם. כך למשל ניתן לראות דמיון רב בין תגובותיהם הנזעמות של משתמשי "אינסטגרם" על השינוי בזכויות היוצרים, אל מול תגובותיהם הזועמות של חברי מרכז הליכוד לאחר האיחוד עם ישראל ביתנו. כמו חברות רבות שעתידן תלוי בענקית הטכנולוגיה שרוכשת אותן, הופכים המצביעים לאחר הבחירות למשוללי השפעה, תלויים בחסדם של הח"כים שהם עצמם בחרו.
ומה בעתיד? ערפל
הצלחה בסטארט-אפ היא אקזיט. אבל אקזיט הוא רק ההתחלה. גודלה של "יש עתיד" לא בהכרח תשמור את נקודות החזון שליוו את הקמתה, וייתכן שדווקא המשקל הרב שיהיה למפלגה בהקמת הקואליציה ייאלץ אותה להתפשר ולמתן עצמה. במקביל, נסיקת "הבית היהודי" לממדים חדשים לציבור הדתי, עשויה לטשטש את נבחריה חסרי הניסיון הפרלמנטרי, ולגרום להם לבצע מהלכים קיצוניים וחסרי פרופורציות על-מנת לשמר את הקו הקיצוני-ימני שאימצו במהלך מסע הבחירות.
ואחרונים, מתמידים בנאמנותם, רבים ממצביעי "הליכוד-ביתנו" שלשלו לקלפי פתק זהה לזה ששמו בקלפי לפני ארבע שנים, והפעם בלית ברירה ובעייפות ניכרת. החיבור המאולץ של שתי המפלגות, המתבססות בעיקר על קהל מצביעים קבוע ונאמן, עשוי להיתפס כהצלחה מסחררת - אך באותה מידה עלול למסמס את קיומן לקראת הבחירות הבאות. יתכן מאוד שציבור המצביעים, שבחר הפעם ללא חשק ומתוך חוסר אמונה במנהיג הבלתי מעורער, יחליט למרוד בקרוב. אולי בקיץ הבא נראה אלפי ליכודניקים מצטרפים להפגנות נגד יוקר המחייה, ומתגייסים בהמוניהם למאבק החברתי.
בעולם ההיי-טק עומדות בפני היזמים שתי אופציות עיקריות: להמשיך כחברה נפרדת שתאפשר להם לשמור על עצמאות ושמירת החזון, או להיפרד לשלום וללכת הביתה עם הכסף.
הדבר האמיתי הוא הבוקר שאחרי האקזיט הגדול. הימור לא נכון - וההצלחה יורדת לטמיון. זהו גם האתגר שעומד בפני "השילוש הקדוש" של הבחירות האחרונות: השאלה האמיתית היא כיצד יחליטו למנף את ההצלחה, ואיך ישמרו עליה.
כל אחד מראשי המפלגות הגדולות יצטרך ל"חשב מסלול מחדש" ולהתאים את המצע בהתאם לציבור בוחריו הנוכחי. במקרה של נתניהו, חידוש המצע, זיהוי הרצון הכללי של העם ל'התמרכזות' ומתן דגש רחב לבעיות השוויון בנטל והדיור, יהיו הכרחיים על-מנת להחזיר מחדש את הצבע לפניהם הנפולות של בוחרי הליכוד הנאמנים. בנט, שללא ספק התמקם כמי שיוכל (בעתיד) לשבת בכסא ראש הממשלה, יאלץ להכריע בין קידום האינטרסים של הציבור הדתי שהעלה אותו לשלטון לבין דחיפה של "הבית היהודי" (ואת עצמו) למרכז המפה הפוליטית והפיכתה למפלגת שלטון.
ואחרון חביב, צריך להשתדל להיות פחות חביב. לפיד, יאלץ לקבל את העובדה שיכול להיות שהפעם שיחק לו הקלף הפוליטי, אולם בבחירות הבאות הוא יימדד לפי עשייה אמיתית ופחות על סמך דיבורים מעורפלים. דווקא עמידה על העקרונות שהתווה בתחילת הדרך תבנה לו קו מצביעים נאמן, ולא כזה המתבסס על טרנדיות וספינים; קהל שילווה אותו הלאה, אולי עד כס השלטון.
מה שבטוח, שנת 2013 תיזכר כשנת האקזיטים, ואנחנו כנראה באמת מדינת סטארט-אפ.