הילד הקטן, שצעק ראשון
אחר ארבע שנות מאבק, נכנע ניר טויב למחלתו.
את ניר, שהיה רק בן 48 כשנלקח מאתנו, הכרתי לפני כעשר שנים, בעת מחלתי. סרטו,
"החווה הסינית - ראשומון", על הקרבות בחווה הסינית עמד במרכז ויכוח ציבורי. "הפורום לאזרוח תחקירי קרבות ולקחי מלחמה" קרם עור וגידים לאחר שמרדכי ואנשיו הפעילו לחץ על ערוץ 2, כדי למנוע את שידור הסרט של טויב, שמתאר את קרבות גדוד 890 במלחמת יום הכיפורים. הלחץ של מרדכי ושל חבריו עבד כמה שבועות, והסרט הוקרן לבסוף, וחשף את מרדכי בקלונו. אין ספק, גם יוקרת צה"ל נפגעה כשהתברר, שיש פרכות רציניות בסיפורי מרדכי על מעשיו בקרב - כיוון שהצבא העניק למג"ד הכושל את עיטור העוז.
"מרקוליוס", הוא השיבוש התלמודי של מרקורי, אל הדרכים הרומאי. את מרקורי עבדו עוברי-האורח ברומא ובפרובינציות שלה בהשלכת אבנים על מצבותיו הקטנות, שהוקמו בצדי הדרכים. כך, יהודים, שחלפו על פני מצבות מרקורי, זרקו עליהן אבן לביטוי של בוז (סקילה); ולמעשה, עבדו את האל הרומאי.
הפתגם התלמודי, "לזרוק אבן למרקוליוס", כוונתו להשיג בתום-לב ההפך מכוונתך.
מרדכי ואנשיו זרקו אבן למרקוליוס. מתוך רצונם הבלתי-טהור למנוע מהציבור לדעת את האמת על מחדליהם בקרבות, הם נשאו לשווא את שם המשפחות השכולות, אך יצרו עניין ציבורי נרחב בסרט של טויב, שמתאר את מעשיהם ללא כחל וללא שרק. בעקבות זאת, נוצר "הפורום לאזרוח תחקירי קרבות ולקחי מלחמה", שאיגד חוקרים ולוחמים, שהיה חוד החנית במאבק לתחקר את מערכת הצליחה "אבירי-לב" במלחמת יום הכיפורים.
כיום, בזכות הפורום, אנחנו יודעים הרבה יותר על "אבירי-לב" מאשר ידע ניר כשעשה את סרטו, אך אל לנו להמעיט בערך תרומתו. הוא היה הילד הקטן, שצעק ראשון, האיציק עירום.
נוח בשלום על משכבך, ניר. נזכור את פועלך, ונוקירך לעד.
חבל על דאבדין דלא משתכחין.
סיכון גבוה
"כמה כסף יכולנו לבזבז אלמלא גנבו אותו" - נהג להגיד חברי לעבודה בתעשיה האווירירית, לפני כשלושים שנה. אומנם רק מעט מראשי החברה וממנהליה סיימו את דרכם בבית המשפט, אך זה רק בגלל מחדלים של מערכת הפיקוח ושל המשטרה.
והנה הפיקה עמותת שבי"ל דוח בינלאומי משווה, הקובע בריש גלי, כי רוב מערכות הביטחון בעולם נגועות בשחיתות עקב חוסר פיקוח ציבורי על מעשיהן. זו נחמת שוטים, שגם מערכת ביטחוננו נמצאת ברשימה.
ישראל קיבלה את הציון D+ - מהנמוכים ביותר (הנמוך ביותר - F), תוך הסבר, כי המדינה נמצאת בסיכון גבוה לשחיתות במגזר הביטחוני. המדד מלמד, כי קיימים בה מנגנונים מוסדיים לפיקוח על התנהלות משרד הביטחון - כדוגמת ועדת החוץ והביטחון - אך נראה, כי המשרד אינו שש לשתף פעולה עם המנגנונים הללו. כתוצאה מכך, מוגבלת השפעת הכנסת על התנהלות מערכת הביטחון.
בשנים האחרונות נראה, כי מגלה הממשלה חוסר סובלנות כלפי ארגונים חברתיים, המעבירים ביקורת פומבית על התנהלות מערכת הביטחון. לפי ביקורת זו, תקציב הביטחון חסר שקיפות ואין מידע זמין לגבי הוצאות על פריטים סודיים, או על הוצאות מחוץ לתקציב הצבאי. אף על-פי כן, אין ראיות, המעלות חשש, כי פשיעה מאורגנת חדרה למערכת הביטחון בישראל.
תרומה לאגודה
ביום שני, ארבעה במארס, בערב תקיים אגודת תסמונת פראדר-ווילי אירוע התרמה בבית חיל האוויר בהרצליה, שכל הכנסותיו יוקדשו לקידום איכות החיים של בעלי התסמונת בישראל.
תסמונת פראדר-ווילי הנה נכות התפתחותית קשה, שאינה ניתנת לריפוי. גורם אותה פגם גנטי, שסיבתו אינה ידועה. התסמונת מופיעה אצל אחד לחמישה-עשר עד עשרים אלף ילודים משני המינים ובכל הגזעים ברחבי העולם.
תקלה מולדת בכרומוזום 15 גורמת לליקויים חמורים בכמה מערכות בגוף, ובראשן במערכת העצבים המרכזית. מאפיינים את התסמונת:
- רפיון שרירים חמור בלידה, הגורם לעיכוב בהתפתחות המוטורית.
- רעב, שאינו ניתן לסיפוק, שבצירוף לתכונות מטבוליות ייחודיות גורם להשמנה מהירה וקטלנית.
הטיפול בלוקה בתסמונת מבוסס על השגחה אינטנסיבית כל שעות היממה, תובעני מאוד וגורם ללחץ רב על הסביבה.
ללא טיפול מתאים, נידונים הנפגעים בתסמונת פראדר-ווילי למוות בגיל צעיר.
מידע על התסמונת ועל דרכי ההתמודדות אתה ניתן למצוא באתר העמותה. כיום ניתן לאבחן את התסמונת בבדיקה מיוחדת של מי-שפיר.
אגודת תסמונת פראדר-ווילי בישראל הוקמה בשנת 1993 על-ידי קבוצת הורים לילדים נפגעי התסמונת. מטרותיה לקדם את הטיפול בלוקים בתסמונת על-ידי שיפור התקשורת בין המשפחות, המוסדות, בעלי המקצוע והמטפלים, תוך שיתופם בניסיון ובידע שהצטבר בארץ ובעולם.
כל פעילות העמותה נעשית בהתנדבות מלא, ולשם כך היא עורכת את האירוע בבית חיל האוויר, שבמסגרתו תופיע אמנית הציור בחול אילנה יהב.
בציור בחול האמן יוצר לנגד עיני הקהל בזמן אמת. לאילנה יהב מוניטין בינלאומי, והיא פיתחה סגנון ייחודי. האמנית תשתף את הקהל בחייה האישיים, תוך יצירת סדרת תמונות, המתחלפות בתנועה בלתי פוסקת ומלוות בפס קול מרגש. המופע עוצר-הנשימה פורש לפנינו את סיפורה האישי הנוגע ללב עם יכולת רישום מדהימה. שליטתה המופלאה של אילנה במדיום המלהיב של ציור בחול מגדירה מחדש את המושג, "בידיים טובות."
האירוע החגיגי "בידיים טובות" מציין חמש-עשרה שנה למרפאת המומחים הרב-תחומית לתסמונת פראדר-ווילי, הפועלת במרכז הרפואי "שערי צדק" בירושלים, ומאגדת אנשי מקצוע מעולים ומנוסים בכל התחומים הרלוונטיים, שמכירים את התסמונת על בוריה ופועלים במתואם.
המרפאה, שהוכרה על-ידי משרד הבריאות כמרפאת מומחים ארצית, חוסכת מהמשפחה התרוצצות מרופא לרופא והתמודדות עם מחסור בידע מעמיק, הנדרש לטיפול נכון בבעלי התסמונת. בנוסף לליווי וייעוץ למשפחות ולבעלי התסמונת מובילה המרפאה מחקרים שזכו לפרסים ולהכרה בקהילה המדעית בעולם.
שׂיכים בעיניהם
רשם העמותות אישר בסוף חודש ינואר את שינוי שמו של המרכז האוניברסיטאי באריאל לאוניברסיטת אריאל בשומרון.
בזאת הסתיים התהליך הממושך של ההכרה הרשמית הקבועה. יתר על כן, פרופ' אלכס בליי, ידידי, מזרחן ידוע וראש המרכז לחקר המזרח התיכון באוניברסיטה, ופרופ' שרה בן-דוד, ראש המחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטה, מונו להיות לחברים בוועדות מקצועיות של המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג).
גם מסע של אלף מילין מתחיל בצעד קטן, ויש שמועות, שהייתי בין המצטרפים במסע לפני כעשרים שנה. למרות שהדבר לצנינים בעיני רבים - איחוליי לאוניברסיטת אריאל. זה רגע גדול, שמחייב אותה לעבודה קשה, כי רבים ינסו להתנכל לה - מרוע-לבם, מצרות-עיניהם, או סתם בגלל עוינותם ליישוב ארץ-ישראל.
בדיחות על פולניות
בהמשך לסדרת הבדיחות על פולניות (כאמור - זה אופי ולא מוצא), ששלח לי א' הכל-יכול - הנה עוד מנה:
מה עושה פולנייה, שקמה בבוקר עם מצב-רוח טוב?
מחכה, שהוא יעבור.
למה בעלה של הפולנייה מת לפניה?
מרצון.
ועכשיו אני הולך לחפש את המפתח של הממ"ד, ואתחבא בפינה בו מזעם הקהל הקדוש.
חצוף
אמריקה הזדעזעה כשכריס קייל, צלף אמריקני מעוטר, נרצח על-ידי חייל משוחרר, שקייל ניסה להוציאו מחרדתו על-ידי החזרתו למטווח בטקסס.
אלא שיש חצופים, שלא היססו לרקוד על דמו של קייל. רון פול - ליברל טקסני, שהיה ציר בקונגרס מטעם המפלגה הרפובליקנית, וניסה לרוץ לנשיאות ארצות-הברית - צייץ בטוויטר שלו, כי מי שחי על חרבו מת בחרב.
דבריו עוררו את חמתו של דקוטה מאייר, סרג'נט הנחתים, שעוטר במדליית הכבוד האמריקנית על גבורתו באפגניסטן. מאייר תמה בציוץ חוזר, האם הגנה על אמריקה נחשבת לחיים על חרב והאם סיוע לאדם, שלקה בהלם-קרב, נחשב לחיים על חרב והאם שני המעשים דינם הוצאה להורג של האדם.
"האם יצאת מדעתך?" צייץ מאייר לפול.
מי רוצה לוחמות אמריקניות?!
שמונה-עשר אחוזים מלוחמי חיל הנחתים האמריקני הצהירו בסקר, כי יעזבו את החיל אם ישובצו נ שים ביחידותיהם. לסקר אומנם אין כל חשיבות, אך הוא מלמד על זרמים פנימיים בתוך הכוחות המזוינים האמריקניים בתגובה להחלטת הפנטגון לפתוח את כל המקצועות הקרביים בפני נשים.
כיום כשלושה-עשר אחוזים מכוח-האדם של הצבא האמריקני הן נשים; תשעה-עשר אחוזים - בחיל האוויר; שבעה-עשר אחוזים - בחיל הים; ורק שבעה אחוזים - בנחתים. בעודן כארבע-עשר אחוזים מכלל המשרתים בכוחות המזוינים האמריקניים, מהוות נשים רק כשבעה אחוזים מהפיקוד הבכיר בהם. כלומר, הצעד של הפנטגון, שיש לו תמיכה של ראשי הזרועות הלוחמות, הנו צעד מתבקש כדי לנפץ את "תקרת הזכוכית", המגבילה את הנשים בארצות-הברית.
אלא שהצעד הזה מעורר בעיות, ויקרה באווירה קשה ביותר של קיצוצים ושל פיטורין במשרד ההגנה ובכוחות המזוינים.
כדאי להסתכל על האמריקנים, וללמוד בזהירות את מעשיהם, כי חכמי ציון וירושלים יחקו זאת די במהירות למרות השוני האדיר, תוך היענות לדמגוגיה פמיניסטית, שמתעלמת מהבעיות שהתגלו עד כה בשילוב נשים ביחידות לוחמות.
לפני כעשרים שנה הגדיר בג"ץ את הכנסת נשים לקורס טיס בחיל האוויר כ"ניסוי". האמריקנים עושים ניסוי, והם יכולים לעשותו כיוון ששולי ביטחונם הלאומי אדירים, ואם ייכשל הניסוי - תהיה מהומה פוליטית ותו לאו. צריכים לעקוב אחרי תנאי הניסוי - האחדת הדרישות מנשים ומגברים, אי-ויתור על קוצה של יו"ד וכו' - ולאמצם ולא את הדמגוגיה השוויונאית, פמיניסטית, שמוכנה להמר על השוליים הדקיקים מדי של הביטחון הלאומי הישראלי.
למרות הפיזיולוגיה ולמרות התרבות, יכולות נשים להיות לוחמות - כמעט בכל מקום ובכל חיל קרבי. כלוחם לשעבר, איני מבין למה הן רוצות זאת. אם הן מתאימות - מבחינת בריאות, מוטיווציה, כושר ויכולת נפשית - ברוכות הבאות. בשום פנים אין לוותר על הדרישות, ולקזז מהאימונים, כדי שהצבא ייראה טוב בעיני התקשורת ו/או הח"כיות. גם בלעדי לוחמות הוא מתקשה להתמודד עם האתגרים, שאויבינו מציבים בפניו.