הצנזור הראשי פועל על-פי תקנות ההגנה לשעת חירום מימי הבריטים. המרחק בין מי שאחראי על בטחון המדינה - ראש הממשלה, לבין בעל הסמכות - הצנזור הראשי, הוא ענק: ראש ממשלה, שר ביטחון, רמטכ"ל, ראש אמ"ן, צנזור ראשי. זה מצב בלתי אפשרי, מצב בלתי אפשרי לחלוטין. מה עוד שההיררכיה הזו חוצה דיסציפלינות. האחראי הוא אזרח ובעל הסמכות הוא חייל, עולם הפוך, עולם השֹם לצחוק את חוק יסוד הצבא המכפיף את הצבא לממשלה ולא הפוך.
הצנזורה של אמצע המאה הקודמת, ימי המנדט, מתייחסת לתורות שפותחו במלחמות העולם הראשונה והשנייה, או ביניהן, ימים של מלחמה גלויה, צבאות ענק נגד צבאות ענק - עיתונות מאוד לא מפותחת מחד-גיסא, ונאמנה ואחראית מאידך-גיסא, רובה עיתונות מטעם. ואז הצבא צריך איזה קצין עם שיניים של כלב מגזע שנאוצר שיגיד מה מתפרסם ומה לא, ועל פיו יישק דבר.
הצנזורה - לידי ראש הממשלה
ואילו היום, כאשר עיקר הלחימה היא לחימה חשאית, של גופים שלא בהכרח קשורים לצבא, ועם עיתונות אינטרסנטית, חסרת אחריות לאומית, מציצנית, היכולה להדליק מדורה ענקית באדמת בור בשניות, לכן אין כל אפשרות שהצנזורה לא תופקד אלא בידיים של מי שאחראי על המדינה - היינו ראש הממשלה.
יש לבנות מודל דומה למודל הפרקליטות: צנזור ראשי, הכפוף לראש הממשלה, וצנזור צבאי בדרגה הנמוכה מדרגתו היום, הכפוף מקצועית לצנזור האזרחי, וכפוף פיקודית לגורם האחראי עליו באמ"ן.
הצנזורית הצבאית הראשית - הביתה!
מצב בו הצנזורית הצבאית מתערבת פומבית בוויכוח פוליטי ומצדיקה חברי כנסת שחשפו פרשה תוך שימוש בחוק חסינות חברי הכנסת, הוא מצב אסוני, אשר מחייב לדעתי פיטורין מיידיים של הצנזורית. דעות כאלה יש להשאיר לעיתונאים, לאנשי אקדמיה, ודאי לא למי שאמור לשמור על החלב.
הצנזורית לא אחראית על הכנסת, היא לא אמורה להביע דעה על פעולות חברי הכנסת. היא מחליטה מה יפורסם ומה לא, ותו-לא. אבל כאשר קצינה הופכת פתאום למלך כל העולם - על-פיה יישק דבר - הלב גובהה, הריאות מתמלאות אוויר-הרים וכל העסק מתבלבל.
שחרור מיידי של הצנזורית מתפקידה בצבא, ושינוי החוק כך שסמכות הצנזורה תופעל על-ידי בעל האחריות, היינו ראש הממשלה - אלו הן שתי המסקנות מכל הסיפור. וכל השאר חייב להיבדק, בשקט, בחשאיות, תחת עיניו של שופט חוקר, אשר למרבית הציבור יש אמון בו ובהחלטותיו.