בחצר המלך שורה ההיסטריה. אפילו יועץ הסתרים שהגיח לרגע מן הארון ובא לביקור בזק, עלה על הכרכרה האווירית הראשונה שהובילה אותו הרחק מן הממלכה. אפילו החיבור של המלך עם הדוכס ממולדובה הניב מחסור חמור בנתינים נאמנים. כל צעד של המלך מפרק את הממלכה. הקוסם שהיה למלך, מאבד את הקסם, הכל מתפוגג מול עיניו העייפות.
במשחקי הכתר 2013, המלך שראה עצמו הכי "חזק" והכי גיבור, רודף אחר הכתר, הבורח ממנו במהירות האור. זהו הנמשל הידוע של ההוא שרודף אחר הזנב של עצמו. משחקי הכתר 2013 ראויים לכותרת: "לא אתונות ולא מלוכה".
את ציר לפיד-בנט הוא מתקשה לפרק, ואין זה מקרי. כבר עלתה כאן בעבר
מפת האינטרסים של שחקני הציר, וממנה עלה כי יותר משהמלך חפץ להניק, יורשיו החוקיים אינם חפצים לינוק. זוהי, כשלעצמה, מציאות חדשה בפוליטיקה הישראלית. היא אינה מעידה על שינוי ערכי-מוסרי דווקא, אלא על העובדה שבעבר היה המלך יכול לקנות את המלוכה בתמורה לחלקי אתנן, בעוד שבהווה מקבלי האתנן רוצים גם את האתנן וגם את הכתר. זוהי הסלמה בעיוות, לא שיפור.
בקרוב יגלה המלך את מגבלות הכוחנות, את מחירו הגבוה של מודל ההונאה, את עלויות השקרים ואת מראה קו הסיום. המלך עירום, זה כבר ידוע מזמן. אבל על קו הסיום מחכים צלמים ועדשותיהם דרוכות לקראתו במלוא מערומיו. תחרה שחורה או ביריות, זהו פוטו-פיניש שהרבה נתינים מחכים לו.
משל העקרב והצפרדע
הלחץ הגובר אצל המלך, גורם לו לטעות שוב ושוב ולהיכנס לאותם דפוסי פעולה שהביאוהו למצוקתו הנוכחית. המלך בוחר שלא לוותר על השקרים, הרמייה, ההונאה והולכת השולל המלווים את המשא-ומתן. הציר ההדוק ביותר שהיה כאן אי-פעם, בנוי בדיוק מן החומרים האלה. כל מעשיו ומחדליו של המלך בתום המוסר והערכים השלטוניים, הם שהביאו להולדת הציר. הם הדבק המחבר את השחקנים שמולו. הקוסם שהיה למלך מנסה שוב את הטריקים שכבר נחשפו, והופכים אותו לדמות נלעגת, גרוטסקית.
בצר לו, פונה המלך לשחקנים חסרי מזל ואופי. שהרם מופזזקר שהגיע למשחקי הכתר בשן ועין, רכוב על אתון עיוורת שבמקום ללכת קדימה, הולכת רק אחורה, המצביא המהולל שזמזם כל הדרך את השיר "מי אתם שתדרכו עלי", ועכשיו התנדב להיות האסקופה הנרמסת בשער הכניסה לקואליציה. Speaking of self-awareness...
ולצד האסקופה הנרמסת, הצ'ילבה שלו משכבר הימים. הוא ויתר על כבודו מזמן, היא עוד נלחמת על כבודה. משחקת עם המלך במשחק הבתולה. רוצה אבל פוחדת. ממש הנזל וגרטל, רק בלי הסוף השמח.
ראוי להזכיר לצמד החמד פליטי מופע ההישרדות "קדימה באיי הבתולה הקואליציונית", את משל העקרב והצפרדע. רק שלא יטעו, אף אחד מהם אינו העקרב בסיפור הזה, למרות שהיו רוצים להאמין כך. שניהם על תקן הצפרדע, והמלך הוא העקרב. הסוף ידוע מראש, זה טבעו של העקרב שהוא ממית את בעלי בריתו.
מלך הווניל והפיסטוק
ואיך אפשר בלי הקינוח? מי שהתעקש לומר לנו לפני שנה את המשפט האלמותי "אין ארוחות חינם", אץ לו רץ לו אל הגלידרייה הסמוכה למקום מגוריו. ההמשך ידוע מראש, ולשמחתי, גם הסוף ידוע מראש. תאוות שלטון, תאוות עינוגי-שלטון, ויסקי משובח, סיגרים וגלידות, המלכה מפוטמת עד אין קץ, ארוזה במלמלות, והמלך עצמו דואג שיצלמוהו מן המותניים ומעלה בלבד. אין פלא שעוזרו הנאמן (למלכה) הרבה לצלם מן המותניים ומטה.
השבוע השיק מלך הווניל והפיסטוק את הקו המכונה "מלשינון". כי הרי "אין ארוחות חינם". זוכרים?
התרגיל הצליח. הנתינים משתפים פעולה עם השיטה, ומלשינים על עובדי-כפיים קשי-יום, בזמן שהמלך רוכש גלידה "התואמת לחיכו ומצליחה לקלוע לטעמו האישי של מר נתניהו". המלך סוגר עוד שנה מוצלחת של המון ארוחות חינם לעצמו ולמלכתו, וכן לכל בעלי הברית המקורבים והדשנים. חלק מהם "הסתפרו" השנה, וחלק אחר שילם רק 0.3% מס. הממלכה פועלת על-פי חוקי הטבע. גם בטבע חברת התרופות "טבע" היא החזק הניזון מן החלש. המלך, מלכתו, סריסיו ואסקופותיו הנרמסות מקדימה, דוהרים להנאתם כפמליה מאושרת על השטיח האדום, היישר אל הכהונה השלישית.
מדושן עונג, וראשו בתוך קופסת הקלקר המהודרת, מתענג על טעמו המשובח של הפיסטוק הירקרק, מזמזם להנאתו את הסלוגן המוצלח "אין ארוחות חינם", הוא דוהר עם הפמליה אל המצוק האלקטורלי. לרגע עברה במוחי המחשבה להתריע, ולו רק בשל העובדה שאני מרחם על הסוסים המובילים את הכרכרה המלכותית. אבל אז שמתי לב שאלה אינם סוסים, אלא האתון והפרד פליטי קדימה.
"דיו!" צעקתי. "דיו! קדימה!"