כשאנו מגיעים לחג פורים אנו מגיעים אל שֵש בֵּש פינת משׂחקי קופסה, ומטילים את הקוביות להפיל גורל. כן, הגענו אל סימטת הגורלות.
מהו פור? גורָל. והמגילה מיד מפָרֶשת את המלה "פור" , שאינה מוכרת לנו. הכתוב אומר: "על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור" (אסתר ט, ב), ובהמשך כתוב: "הפיל פור הוא הגורל להומם ולאבדם"( אסתר ט, כ"ד). אם פור פירושו גורל, הרי פורים פירושו גורלות. אכן, הגענו אל חג הגורלות...
בימי קדם בעמים ובשבטים שונים הפילו גורל. במקרא עשו זאת גם באמצעות האורים והתומים. בשבטים אחרים באמצעות עצמים שעליהם נחקקו סימנים, ולאחר שהטילו את העצמים הללו, הכריעו לפי הכתוב באמצעות קוביית האבן, שֵבר חֶרס, פיסת עץ או בזלת.
והנה מתברר שהמדינאים בשושן הבירה של אחשוורוש קבעו החלטות גורליות באמצעות הטלת פור: כלומר, הפילו גורל כדי לקבוע את היום והחודש המתאימים לביצוע ההשמדה של היהודים. העם היהודי מצויר כאן ככלי משחק בידי שליטים זרים. המן ואחשוורוש מכינים משחק קופסה של השמדת יהודים, יש סולמות וחבלים כמובן ויש גם חבל תלייה. את המועד קובעים באמצעות גורל.
היהודים נחשפים לזהותם המקורית בימינו איננו מטילים גורל. החג היה למשחק של החלפת זהויות והתחפשות במסכות, וגם אסתר שלנו נעה בין זהותה כיהודיה בשם הדסה ובין זהותה כמלכה פרסייה ושמה אסתר (על שם האלהאסתהר מן הפנתיאון הפרסי, בדומה לעשתורת הכנענית). מרדכי מופיע בשם בבלי מובהק ולא ידוע לנו שם עברי נלווה לשם הבבלי (על שם האל מרודך). אביו נושא שם עברי "יאיר" אך הוא כבר במסכה זרה, בשם פרסי.
בעידן כזה של התבוללות ומעבָר לשמות זרים, נחשׂפים היהודים בעקבות צו ההשמדה לזהותם המקורית, וכמה מוּכּר לנו הכלל הזה שיהודי שבורח מזהותו, הגוי מזכיר לו אותה. מרדכי ואסתר בשמותיהם הזרים מגלים את עַמם, ובתוך משׂחק הגורלות של אחשוורוש והמן, הם מגלים לא רק את מזימות הגויים אלא גם את זהותם שלהם. הם קיבלו חבל לרדת מעץ התלייה וסולם לעלות לזהותם היהודית.
משחק "סולמות וחבלים" בתוך המגילה פגשנו את היהודים בראשית המגילה משתלבים בהווי של חצְרות הגויים והם אף מגיעים למסיבה של המלך אחשוורוש. אך מרגע שהגוי המן משׂחק בגורלות, מתברר שהגורל הוא הפכפך והוא אינו נעתר למי שחושב שהוא שולט בגורל. "איך שגלגל מסתובב לו", אומר השיר, ואכן ממש כך הגלגל מתהפך וסוערת העיר. היהודים גוברים על המן הוא נופל מן הסולם שלו ומגיע אל החבל המתאים: הוא נופל בבור שכרה למרדכי ונתלה בחבל על העץ שהכין למרדכי. כה לחי!
מגילה שאמורה הייתה להיות מגילה של הרג וחורבן הייתה בסוף הסיפור ל"יום משתה ושׂמחה" (אסתר ט, י"ז). ליהודים אכן הייתה אורה ושׂמחה וששון ויקר (אסתר ח, ט"ז), יום של הצלה וגם אורות, שהרי על-פי המדרש "שָלחה להם אסתר לחכמים: קִבעוני לדורות" (מסכת מגילה ז, ע"א).
אכן אסתר אחותנו אַתְ: נקלַעתְ למִשׂחק של גורלות, ולנו נוסְפה עוד מגילה לספרי המגילות. בזכותֵך אנו מכּים את המן בכל חג וחג באמצעות רעשנים או הקלקה על הצָג. בתוך כל החגים, יש לנו חג שיש בו גם משלוח מנות וגם תחפושות, כלומר: גם רצינות וגם שְׂחוק, והאהבה לאזני המן היא לא גורל אמנם, אך בחג הזה היא לחם חוק. וכל מי שרוצה לשמוח, יגיע רחוק. חג שׂמחַ!