לפני מספר ימים הציגה כתבה מעיקה בערוץ 2 את הנעשה באוניברסיטאות שונות בארצות הברית. הכתבה המחישה כיצד הופכת ישראל טרף יומיומי ושיטתי להתארגנויות של סטודנטים ערבים רבים, הששים אלי קרב, ומתגייסים לפעילות יומיומית נגדה. ולא רק ערבים בחבירה הזאת, גם אמריקנים, צעירים נוצרים, פעילים בה. מהכתבה עולה בבירור כי יד נעלמת אורגת את הסטודנטים הללו, למארג אנטי שמי ואנטי ישראלי ברור, הפרוס באוניברסיטאות רבות בארצות הברית.
היד הנעלמה שארגנה אותם, ומצאה לכך כסף, הרבה כסף, היא יד עם הבנה בענייני תקשורת והרבה הבנה ביחסי ציבור. יד מקצועית לעילא. גורמי הממשל הבכירים בישראל, ייטיבו לעשות אם יבינו עובדה ארגונית חשובה זו. לא הכל ספונטני.
המלחמה נגד ישראל שינתה כליל את פניה. קריאת התגר החדשה נגד המדינה עוסקת עכשיו בתביעה מהנהלות האוניברסיטאות להחרים תוצרת של מפעלים ישראלים. אני מדגיש: כל המפעלים הישראלים, ללא הבחנה בין מפעלים המצויים בישראל לבין אלה המצויים ביהודה ובשומרון. הנהלות האוניברסיטאות המצויות תחת לחצים אלו נתונות במצוקה. מה אומרת הפניה הזו במהותה? היא מעבירה להם מסר חדש ומתוחכם: על פני השטח הם מתבקשים "רק" לא לקנות מוצרים ישראלים. "מה אנו רוצים מכם?" אומרים המוחים, "בסה"כ שתעדיפו רק תוצרת אמריקנית, מה רע?" אבל מסרים נסתרים נוספים ארוזים כמובן, בחבילת הנפץ הזו. והמרכזי שבהם, ערעור על עצם זכות קיומה של ישראל, כל ישראל ולא רק זו שבשטחים. באחד הכנסים אמרה אחת הדוברות (התבטאה בצורה מבריקה), שאכן היהודים סבלו באירופה, אבל "קבוצה" מהם שבאה לפלסטינה, הקימה שם מדינה קולוניאליסטית, ועשתה זאת על חשבון הפלשתינים. זו הייתה רוח הדברים. ועכשיו, היא טענה, "צריך לתקן טעות זו על-ידי הימנעות מקניית מוצרים שה"הקבוצה" הזו מייצרת..." באסיפה זו נכחו מאות סטודנטים שהריעו לכל מי שעלה על הבמה לשאת את נאום השטנה שלו, הפעם לא נגד הכיבוש (לתשומת לב אנשי שמאל שבתוכנו), אלא נגד ישראל בכלל. מיותר לציין שלא היה מי שישיב להם, וגם אילו היה, לא היו נותנים לו לדבר.
בוויכוח המתנהל היום בציבוריות הישראלית, מצויים גם אנשים הטוענים שלא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים. אין טעות גדולה מזו. טענה זו, במשולב עם אוזלת ידה של הממשלה בתחום ההסברה, יוצרת מצב של הפסד איסטרטגי חמור, תמידי, שאין לו תיקון, הפסד החמור יותר ממפלה צבאית, בתחום הצבאי אם חלילה תפסיד ישראל בקרב זה או אחר, לא תאבד לה הלגיטימיות שלה, אולם אם יקרה כדבר הזה, בקרב על הלגיטימציה של ישראל, המצב החדש לא יהיה בר תיקון.
אין היום עם לבדד ישכון. אם יש בקרבנו סהרורים, החושבים במונחים כאלה, הם צריכים להישלח מיד, להסתכלות פסיכיאטרית. בעולם, ההופך להיות גלובלי, נטול מחיצות, מכווץ מבחינה תקשורתית, השלמתנו עם מצב אומלל כזה, תחסל את כל הישגי התנועה הציונית בתוך דור או שניים. מאתיים שנים של הישגים מפוארים יירדו לטמיון. אין לתנועה הציונית, קיום ללא מדינת ישראל ולהפך. יצירת קישור בין העוול שנעשה כביכול לערבים, תוך דגש על זה שנעשה לפליטים הערבים, לבין קיום הציונות ומדינת ישראל, היא האבן הראשה. תחילת הסוף. כל הממעיטים בסכנתה של ההתפתחות הזו - טחו עיניהם מראות.
ההתפתחות החדשה שראשיתה בארצות הברית, מחייבת תשובה ארגונית, וכמובן, לא פחות חשוב, ניסוח סדר יום ציוני חדש, שתהיה בו תשובה גם לדברים המושמעים עכשיו נגדנו. אסטרטגיה וטקטיקה הם מונחים הטובים גם לנושא הזה. יש צורך דחוף בהקמת מטה מיוחד שינהל את ההסברה הישראלית ובו טובי המוחות בתחום. "יציאות" מוצלחות ככל שיהיו דוגמת נאומו של ראש הממשלה בפני בתי המחוקקים בארה"ב, הן חשובות מאד, אבל אין הן יכולות לבוא במקום קמפיין חכם, המבוצע על-ידי מועצת חכמים, כזו המבינה את התקשורת ואת הכרוך בה, לעומקם.
אם יטופל הנושא הזה באופן מקצועי וכמובן יתוקצב כראוי, ייטיב הדבר גם לישראל וגם לעולם היהודי. תחת ההגדרה החדשה למונח "אנטישמיות", כרוכים מזמן השניים יחדיו, ואין להפריד עוד ביניהם.