אני שואל את עצמי ואיני מוצא תשובה, מדוע ובאיזו זכות דוברי המפלגות "יש עתיד" ו"הבית היהודי" חושבים אותי ורבים רבים מאזרחי ישראל לטיפשים.
אנו שומעים כל הזמן את הוויכוחים על עניין "השוויון בנטל". או במילים פשוטות האם, כמה, מתי ואיך יגויסו החרדים לצבא או לשירות לאומי. איני מזלזל בעניין זה, אני אפילו מזדהה עם המתווה של לפיד, של פלסנר ושל יעלון. את המתווה של קינדל איני מכיר.
אך, האומנם זו הבעיה העיקרית של מדינת ישראל בפרוס עלינו שנת 2013?
האם במאבק על פסיק זה או אחר במתווה שווה להדיח ציבור שלם מהשתתפות בממשלה?
ומדוע הם חושבים שאנו טיפשים? משום שהם מאמינים שאיננו ערים לבעיות האמיתיות והחשובות של המדינה כיום.
הבעיה החשובה ביותר שבפניה תעמוד הממשלה הבאה ותצטרך להכריע בה היא עניין פיתוח הפצצה האטומית על-ידי אירן. אני מאמין שאם לאירן תהיה פצצה גרעינית מצבה של ישראל יהיה גרוע פי עשר יותר מאשר מצבה לאחר מלחמה עם אירן למניעה או דחייה של ייצור הפצצה.
היה נדמה לתקופת-מה כי אירן מרפה קמעא ממאמציה לפיתוח הגרעין, אך בזמן האחרון אנו שומעים כי בדעתם לפתח עוד 3,000 סרכזות. איני יודע מהן בדיוק סרכזות, אך המספר 3,000 מפחיד אותי. אנו קוראים כי הם מעבירים את ייצור חלקי הפצצה למעמקי ההרים מקום שאף פצצה שלנו או של האמריקנים לא תוכל להגיע לשם. אנו רואים את הזלזול שנציגיהם נוהגים בשיחות עם המעצמות בנושא.
אין-ספק שלא ירחק היום וממשלת ישראל תצטרך להכריע כיצד עליה לנהוג ולפעול בנושא זה. האם לא מין הראוי שהממשלה הרחבה ביותר שניתן להקים תכריע בעניין כה גורלי?
שמעתי את החכמולוג אורבך אומר שגם מהאופוזיציה ניתן לתמוך בכך. כנראה נשאר אותו פיליטוניסט שהיה.
נושא שני במעלה העומד להכרעה בפני הממשלה שתקום היא מערכת יחסינו עם הפלשתינים. ידוע שמיד לאחר הקמת הממשלה נזכה בביקורו של
ברק אובמה, נשיא ארה"ב בארצנו ובאזורנו. מי שמאמין שהנשיא אובמה ידון עם ראש ממשלת ישראל בנושא "השוויון בנטל" הוא ממש תמים.
איש איש לנפשו
הנשיא אובמה ירצה לשמוע כיצד ממשלת ישראל מתכוונת לקדם את ההסדר בינה לבין הרשות הפלשתינית על בסיס שתי מדינות (נאום "בר-אילן) ועיקרון גבולות 67 (כפי שהצהיר רה"מ ביוני 2012 בוושינגטון).
מעניין יהיה לראות איך הברית בנט-לפיד תפעל בנושא זה. מראיון עם הרב פירון הבנתי שפה מסתיימת הברית ואיש איש לנפשו. איני יודע מה תחליט הממשלה בנושא זה אך האין מי הראוי שההחלטה תקבל על-ידי כמה שיותר חברי כנסת?
נושא שלישי בחשיבותו הוא קביעת עקרונות תקציב המדינה לשנהשנתיים הקרובות. על-פי החוק, הממשלה שתקום תצטרך להעביר את חוק התקציב תוך חודשיים. על-פי מה שמפורסם בתקשורת התקציב הזה יכאב מאוד לכולנו בכיס. בפני הממשלה מספר אפשרויות. בכל אחת מהאפשרויות הכאב בכיס לציבור מסוים יהיה גדול יותר מאשר לכיסו של ציבור אחר. האין זה חכם שהחלטות כה גורליות לכיסו של כל אחד מאיתנו יתקבלו על-ידי רוב גדול של חברי כנסת ולא על-ידי אליטה מסוימת?
במקום הרביעי עומדים מבחינתי שני נושאים ברמת חשיבות שווה. ה"שוויון בנטל" ו"הצדק החברתי". הממשלה הקודמת עשתה רבות בנושא הוזלת מוצרים שונים. הן על-ידי הגברת התחרות, הן על-ידי "חוק הריכוזיות" הגבלת שכר בכירים ועוד. אך הדרך עוד ארוכה ויש לצפות מהממשלה הבאה להמשיך בקו זה.
ביטול "חוק טל" על-ידי בית המשפט העליון היה הזדמנות להגדיל את "השוויון בנטל" על-ידי קביעה מכסות כאלה או אחרות לגיוס הציבור החרדי לצבא או לשירות לאומי. אך תפסת מרובה - לא תפסת. הניסיונות לכפות פתרונות על הציבור החרדי לא נתקבלו ואילו על הידברות איש לא דיבר וחבל.
ששים וחמש שנה חיינו "בשלום" עם האי-שוויון בנטל והגענו רחוק. האם עוד מספר שנים זה יהיה אסון?
אם הברירה העומדת בפני היא של שוויון מלא בנטל או פירוד בעם, אני מוכן לחיות באי-שוויון בנטל אך רוצה עם מאוחד!
אני מאמין שלמרות שדוברי "יש עתיד" ו"הבית היהודי" חושבים אותנו לטיפשים, אנו אינו טיפשים כלל ובהזדמנות הראשונה שתיקרה לידינו נוכיח זאת להם.