כבר בימי הבחירות שמתי לב לדאגתה הגדולה של
שלי יחימוביץ' לעם ישראל. כל נאום שלה נפתח איפשהו במילה נתניהו. נתניהו שהורס לנו את החיים, את הכלכלה, את הביטחון, את הטוב, את הכל בעצם. והיא, שלי הטובה, החכמה, הצדיקה והכל כך רגישה, תציל אותנו ממנו.
בתחילה הייתי מאוד בעדה. בכל זאת – אישה. ופרגנתי כי רציתי נשים בממשלה ואפילו בראשה, כי הגיע הזמן. אבל מסתבר שלא הגיע זמן שלי.
אחר-כך, כששמעתי אותה בטלפונים שהרימה אלי מדי פעם אישית, כמו לרבים מעם ישראל, ופתחה את שיחתה במילים על נתניהו, ניתקתי. אני יודעת מה רע לי. אני עדיין לא יודעת מה ייטיב לנו. ואני רציתי תשובות. לא ביקורות. זה יש לנו מספיק.
והנה עכשיו שלי שוב בפעולה. היא מבטיחה ל
בנימין נתניהו רשת ביטחון אם ינסה
נפתלי בנט להכשיל את המשא-ומתן לקראת השלום הבא עלינו לטובה אוטוטו. זה אותו נתניהו מהסיפור הקודם, זה שהרס לנו את החיים.
שלי, שהיא כזאת צדיקה, חכמה, טובה וכולי, תבוא ותציל אותו מבנט כשיגיעו המגעים עם הפלשתינים עד נפש. ובנט - כבנט - ימני, מתנחל, נער גבעות, הוא בוודאי יהרוס את ההישגים אליהם יגיעו בזכות
ציפי לבני ו
יאיר לפיד ונתניהו, גם נתניהו. למה לא?
ואז אנחנו נראה את שלי בפעולה. היא תגיע, תישא ידיה למרום נתניהו, תשב על כסאה לצידו כמובן ותציל את העם. הפלשתיני. וככה יבוא השלום בעזרת השם. ובעזרת שלי.