מותו של נשיא ונצואלה הוגו צ'אבז ממחלת הסרטן בגיל 58 מסמל את התחלת הסוף של נסיונה הכושל של ונצואלה להשיג השפעה פוליטית באמריקה הלטינית.
צ'אבז נתפס על-ידי מיליונים מאזרחי ונצואלה כידיד, עמית, מושיע וכמנהיג השמאל האחד והיחיד בעולם. בחוץ הוא נתפס כמי שבכיסי חולצתו האדומה מוכן תמיד חופן של פטרודולרים שאותם פיזר ללא חשבון.
בעיני מתנגדיו הוא נותר מאז ומתמיד צעקן, מאוהב בדבריו, מעליב את מתנגדיו וידיד אמת של כל מדינה המתנגדת לארצות-הברית - מסין ועד רוסיה, מאירן ועד מדינות ערב הנשלטות על-ידי דיקטטורים. חרף העובדה שהכריז כי אינו אנטישמי, פעמים רבות באה לידי ביטוי בנאומיו שנאתו העמוקה למדינת ישראל לצד אהדתו הנלהבת לעם הפלשתיני התובע שחרור מכבלי הכובש הציוני.
סגן הנשיא של ונצואלה, ניקולס מדורו, סומן כיורשו של צ'אבז וכממלא מקומו עד לבחירות הכלליות החדשות לנשיא, שעל-פי חוקת ונצואלה חייבות להיערך תוך 30 יום. מדורו נקט אמצעי ביטחון רבים כדי למנוע מהומות והתארגנות של קבוצות חתרניות בעזרת הצמרת הצבאית הנאמנה לצא'ביזם והפעלת משמרות שצ'אבז דאג להקמתן על-פי המודל האירני.
לא הזילו דמעה מיותרת
בימים שקדמו להודעה הרשמית על מותו של צ'אבז, וביודעו את מצבו הרפואי הבלתי הפיך של הנשיא, נסע מדורו לקובה ונפגש עם נשיאה ראול קסטרו ועם עוזריו הקרובים ביותר וחתם על "הסכם העיר הוואנה" שנועד להבטיח סיוע למדורו בניהול הליכי מעבר השלטון בוונצואלה ללא זעזועים.
ראול קסטרו בן ה-82, שהודיע זה מכבר על פרישתו ב-2018, נקט כנראה צעד מרחיק לכת זה כדי להבטיח את המשך הסיוע של ונצואלה, החיוני לקיומה של כלכלת קובה, כמו גם מתוקף הברית של משפחת קסטרו עם צ'אבז.
מדורו היה בעבר נהג קטר, פעיל באגודים המקצועיים ושימש 6 שנים כשר החוץ של ארצו. הוא נעזר בקובה ביודעו כי בקרוב עלול לחול פילוג במפלגת השלטון, ובהמשך יקומו צ'אביסטים מהשמאל, ומולם צ'אביסטים מפלגים אחרים, כפי שאירע בארגנטינה אחרי הסתלקותו של הנשיא הכריזמטי חואן פרון בשנות ה-70' של המאה הקודמת.
לפני 18 שנה, בגיל 40, שוחרר הקצין הוגו צ'אבז מהכלא לאחר שריצה עונש של שתי שנות מאסר בשל ניסיון הפיכה כושל בעל אופי פשיסטי, ונסע לקובה שבה, להפתעתו המוחלטת, התקבל אישית על-ידי נשיאה
פידל קסטרו. מאז מפגש זה ועד יום מותו ראה צ'אבז בקסטרו דמות אב, גורו פוליטי, ויועץ ומנחה לכל דבר וענין. פידל קסטרו אף דאג לשמור על חייו של צ'אבז, בהצמידו לו שומרי ראש מכוח האבטחה הנשיאותי של קובה, וצ'אבז צוטט אומר כי פידל קסטרו היה האיש ששם לב למצבו הבריאותי ודאג לארחו בקובה לטיפול בסרטן.
בעקבות הידידות המופלאה עם קסטרו, אימץ צ'אבז את סגנון ההתבטאות הלוחמנית המתמדת של פידל נגד האימפריאליזם של ארה"ב, הכנסייה הקתולית, הבנקים הזרים, התעשיינים ובעלי ההון. צ'אבז מצידו גמל לאחים קסטרו בסיוע כלכלי נדיב חסר תקדים.
ונצואלה מעסיקה כ-60 אלף בעלי מקצוע אקדמאיים מקובה, ביניהם רופאים, מורים, מהנדסים ואפילו מתורגמנים מרוסית. בתמורה, מספקת ונצואלה לקובה 96 אלף חביות נפט ליום במחיר מוזל, שהם כשני שלישים מצריכת הנפט של קובה. בהתחשבנות בין שתי המדינות רשומים 8 מיליארד דולר לזכות חברת הנפט הלאומית של ונצואלה כנגד תמחור נומינלי של שכר רופא קובני בסך 200 אלף דולר לשנה שוונצואלה אמורה לשלם בסחר חליפין חריג זה. הפסקת ההסדר עלולה לגרום לירידה מיידית של 20 אחוז בפעילות הכלכלית של קובה שהייצור התעשייתי נמוך ביותר, בעצירת הפיתוח החקלאי ובעוני מתמשך.
ארה"ב מצידה פעלה בטרם מותו של צ'אבז בערוצים חשאיים להידברות עם נציגיו של ניקולס מדורו, באמצעות שיחות שהתקיימו במיאמי ובוושינגטון עם צוות יועצים אמריקני בראשות רוברטה יעקובסון, לשעבר תת-מזכירת המדינה של ארה"ב לעניני אמריקה הלטינית, במגמה לשפר את יחסיה הדיפלומטיים של ארה"ב עם ונצואלה. מהודעתו הלקונית של נשיא ארה"ב
ברק אובמה על השתתפות בצער העם והממשלה של ונצואלה על מותו של צ'אבז, יש להניח כי בבית הלבן לא הזילו דמעה מיותרת.
מ"מ נשיא ונצואלה מדורו לא התייחס כלל למסרים של ארה"ב. בהופעות הפומביות הצביע על שגרירות ארה"ב בקראקס כעל גוף המארגן גורמים שונים לפגוע ביציבות השלטון בוונצואלה ובהזדמנות זו גם הודיע על גירוש שני דיפלומטים אמריקניים. באופוזיציה הרפובליקנית בסנט ארה"ב תובעים מן הממשל להשעות את היחסים עם ונצואלה עד שימולאו תנאי יסוד, כמו סילוקם של ברוני סמים הממלאים תפקיד בממשל בקראקס, כיבוד החוקה ועריכת בחירות חדשות דמוקרטיות, ופירוק הרשתות של אירן ושל חיזבאללה הפועלות בוונצואלה וממנה - למדינות נוספות באמריקה הלטינית. לדעת מדינאים בארה"ב, על וושינגטון לפעול כעת למנוע זרימת כסף מסין, נשק מרוסיה וטרור אירני וקובני לוונצואלה.
המחלה ההולנדית
מ"מ הנשיא, ניקולס מדורו, התייחס להשפעה הזרה על ונצואלה באומרו כי הוא חושש שלגופו של צ'אבז הוחדרו נגיפים שגרמו לו למחלת הסרטן, טענה שהכחישו רופאים בכל היבשת - מארגנטינה ועד למקסיקו.
מאז הגילוי של מרבצי נפט בוונצואלה ב-1922, הזהב השחור הוא הציר המרכזי שעליו סובבת כלכלת המדינה. כשצ'אבז עלה לשלטון ב-1999 היה מחיר חבית נפט בשוק העולמי 9 דולר, ולאורך שנים עד 2009 טיפס מחיר החבית ועבר את השיא של 140 דולר.
צ'אבז שדאג להלאים את חברות הנפט, הִפנה את ההכנסות ללא תכנון מוקדם למיגור האנלפבתיות, להקמתם של אלפי מרפאות ומכונים רפואיים, ולסבסוד מזון למחצית מאוכלוסיית ונצואלה המונה כ-28 מיליון נפש. מצד שני, הזניחה ממשלתו לחלוטין את פיתוחו של הייצור התעשייתי ובכלל זה ייצור מזון. הפטרודולרים שימשו לו גם לקניית פוליטיקאים נאמנים בבוליביה, ניקרגואה ואקוודור, למימון רכישות-נשק מרוסיה ואף למסעות לבחירת ונצואלה כחברה במועצת הביטחון של האו"ם - ניסיון שכשל.
בזכות הכספים שעמדו לרשותו, הבטיח צ'אבז את ביצועם של פרויקטים מגלומנים כמו קו הגז מקראקס לבואנוס איירס שזכה לכינוי ה"הוגודוקט", והבטיח כי בעתיד גם יבנה גשרים ותשתיות במדינות אפריקה. הירידה במחירי הנפט בעולם,הפחתה ביצוא נפט מוונצואלה לארה"ב בשל שינוי המגמות בשוק האנרגיה ולאחרונה מחלתו של צ'אבז פועלות כיום לרעת ונצואלה. החוב החיצוני שלה הוא כ-58 מיליארד דולר, האינפלציה היא למעלה מ-27 אחוז, וכ-72 אחוז מכוח העבודה מועסק בשירותים הבלתי יצרניים. לאורך השנים נמלטו מוונצואלה בעלי הון רבים, ובשווקים מורגש מחסור מתמיד בבשר, שמן וסוכר.
בעוד שהוגו צ'אבז מת ממחלת הסרטן, הוא הותיר את ונצואלה כשהיא לוקה במחלה ההולנדית. זוהי תיאוריה כלכלית שלפיה ניצול משאבי-טבע כמו נפט וגז עלול לגרום לשקיעתה של התעשיה ולנזק לכלכלת המדינה, כשלמעשה, ההכנסות מן המשאב הטבעי גורמות לנסיגה ולתת-פיתוח של המגזר היצרני.
את המונח טבע עוד ב-1977 המגזין היוקרתי "האקונומיסט" לתיאור הירידה של הסקטור התעשייתי של הולנד בשנות ה-70' של המאה ה-20 לאחר הגילוי של מאגרי הגז בים הצפוני 10 שנים קודם לכן. אז נכנסה כלכלת הולנד למשבר עמוק בשל חוב ציבורי תופח ואינפלציה גוברת.
צ'אבז גילה חוסר אחריות בניהול התקבולים של הנפט, ופעילותו למען העם תיזכר כצעד פופוליסטי מרשים שתוצאותיו יכבידו על הציבור בעתיד. בשיא הזרימה של פטרודולרים בחגיגות 1 במאי בשנת 2005 הודיע צ'אבז כי ונצואלה צועדת בדרך של הסוציאליזם, משפט שמאז חזרה עליו מערכת התקשורת הממשלתית שוב ושוב. בהמשך סיים צ'אבז את נאומיו הארוכים, שנמשכו לרוב כ-6 שעות, בקריאה "מולדת, סוציאליזם או מוות", כחיקוי לסימון בוליבר משחררה של ונצואלה מעוּלה של ספרד. סביב סיסמה נבובה זו הוא המציא את המונח "הסוציאליזם של המאה ה-21", בהנחה כי לא ניתן להנהיג את מהפכת הסוציאליזם המיוחל ביום אחד, ובינתיים ניתן לסחור עם ארה"ב בעשרות מיליארדי דולרים.
צ'אבז, שהפך למנהיג אזורי לזמן קצוב בזכות כוחה הכלכלי של ונצואלה, ניסה בשעתו להדביק בסוציאליזם של המאה ה-21 שלו מדינות אחרות ביבשת. הוא הצליח לעשות זאת חלקית בעיקר בניקרגואה ובבוליביה שנזקקו לסיועו. אך ירידה במחיר הנפט ומחלתו של צ'אבז גרמו לירידת קרנו, במדינות שונות ביבשת התקיימו בחירות דמוקרטיות ללא השפעתו, וברזיל הפכה מעצמה האזורית של אמריקה הלטינית לצד מקסיקו.
צ'אבז מת בהותירו מדינה שהתאוששות כלכלתה אינה נראית לעין, נטולת ביטחון פנים עם 18 אלף נרצחים בשנה, ועם סימני שאלה רבים באשר לעתידה הפוליטי.
צ'אבז, שמת ביום מותו ה-60 של סטלין, ייזכר כאפיזודה של מנהיג אידיאליסטי, ססגוני, לפעמים צדיק ולפעמים רשע, אך לא כאידיאולוג או מפתח תיאוריות פוליטיות. סוחרים ממולחים גם ייזכרו, כי כשם שנעשה עם צ'ה גווארה, ניתן יהיה להדפיס את דמותו הססגונית על חולצות "טי" בצבע אדום בוהק שהיה אהוב עליו, כאשר הוא מחייך אלינו ומצדיע בלגלוג מופגן לגורלו המר.