בשנת 1938 הנאצים בראשות היטלר דרשו מצ'כיה את חבל הסודטים ואיימו במלחמה אם תביעותיהם לא תתמלאנה. התנהגות זה של היטלר לא הייתה מפתיעה, לכאורה, לאחר שהפר את הסכמי השלום עליהם חתמה גרמניה בסיום מלחמת העולם הראשונה. תחילה סירב לשלם את הפיצויים שהושתו על גרמניה וכן הקים צבא גדול, אחר-כך הכניס כוחות צבא לשטח מפורז בגבול צרפת ובהמשך סיפח את אוסטריה לגרמניה כאשר הגייס החמישי שלו שם, המפלגה הנאצית האוסטרית, רוצחת את ראש ממשלה ומביאה להסכם איחוד "מרצון". לאחר שההפרות הנ"ל של הסכמים חתומים וההשתלטות על אוסטריה עברו ללא תגובה של ממש מצד הארצות החזקות ובראשם אנגליה, המעצמה ב"ה" הידיעה של אותה תקופה, הרחיב היטלר את דרישותיו ועבר לאיומי מלחמה מפורשים.
התקופנות של גרמניה וחבל הסודנטים
חבל הסודטים היה חבל היסטורי של צ'כיה ובו שרשת הרים עם ביצורים שנתנו לצכיה אפשרות הגנה נוחה לצבא צ'כי מאומן ובו 30 אוגדות כנגד גרמניה ובה 100 אוגדות חלקן בהקמה בלבד. חבל הסודטים היווה גם את המרכז התעשייתי החשוב של צ'כיה. עצם הדרישה הגרמנית הייתה תוקפנות לשמה ומילוי הבקשה היה צפוי להוות פגיעה קשה במצבה הביטחוני והכלכלי של צ'כיה ולתת מתנה אסטרטגית וכלכלית לגרמניה התוקפנית. עם זאת לארצות החזקות ובראשן אנגליה לא הייתה כל כוונה להיכנס לעימות עם גרמניה וזאת למרות התחייבויות והבטחות שנתנו.
לצורך זה הן היו צריכות למצוא תירוצים ונימוקים שישמעו היטב והיטלר מיהר לספק אותם. טענה אחת שלו הייתה כי רוב תושבי חבל הסודטים הם ממוצא גרמני ולכן מגיעה להם עצמאות. אם לא די בכך ע"י פרובוקציות ובעיקר ע"י הפצת שמועות שיקריות וניפוח אירועים זניחים העלה היטלר את הטענה שעל גרמניה להגן על המיעוט הגרמני בצכיה מפני רדיפות, השפלות ופגיעה בזכויות האזרח שלהם ולצורך זה יש להפריד מצכיה את חבל הסודטים שבו, כאמור, רוב לאוכלוסיה הגרמנית. בעוד התוקפנות באה מצד גרמניה הרי ההתנהגות הביזיונית באה מצד הארצות החזקות ובראש וראשונה אנגליה. ראש ממשלתה, צמברלין, נתן להיטלר, בשנת 1938, את כל מבוקשו בהסכם מינכן הנודע לשמצה ועוד הפעיל לחץ על צכיה להסכים לכך "כדי להציל את שלום העולם" (קרי: לוותר על דרישה שאנגליה תעשה מעשה על-פי התחייבותיה) תוך איום כי אם לא תסכים יפקיר את צכיה להתקפה מצד גרמניה (שהייתה חזקה יותר באוויר) ותוך הבטחה כי לאחר קיום ההסכם יגן על צכיה מפני תוקפנות נוספת. למותר לציין כי ההבטחה לא קוימה (כפי שהבטחות קודמות ומאוחרות יותר של צ'מברלין ואנגליה לא קוימו) וצכיה נכבשה לגמרי לאחר מסירת חבל הסודטים.
אי קיום ההבטחות לצ'כיה (ולאחרים) נבעו ממדיניות מחושבת של אנגליה כי כך תוכל להימנע מסיבוכים מיותרים לה. אי עצירת גרמניה בשלבים המוקדמים של תוקפנותה אפשרה את התחזקות שלטון היטלר בתוך גרמניה משום שהוא זכה להערצת ההמונים שם, ולהתחזקות אסטרטגית של גרמניה תוך בנייה מואצת של צבאה והשתלטות על שטחים ללא מלחמה. ניסיונות ההתחמקות של צ'מברלין מלעמוד מול גרמניה ולמלא את התחייבותיו המשיכו גם לאחר שגרמניה תקפה את פולין ולקח לו שלושה ימים להכריז מלחמה על גרמניה וגם זאת רק לאחר שהתברר לא כי יודח ע"י הפרלמנט הבריטי אם לא יעשה זאת. (זה לא עזר לו והוא נאלץ להתפטר).
האם אובמה יחזור על טעותו של צמברלין?
הביקור המיועד של נשיא ארה"ב, אובמה, מעורר את השאלה האם ההיסטוריה חוזרת על עצמה והאם אובמה ישחק את התפקיד של צ'מברלין לאחר כ-75 שנה? הנשיא אובמה משדר אותות סותרים. מצד אחד הוא אומר בצורה חד-משמעית כי ימנע מאירן יכולת גרעינית בכל מחיר כולל, אם צריך, בכוח והוא עושה רושם של אדם בעל עקרונות, דובר אמת שתוכו כברו. מצד שני הוא ממנה לתפקידי מפתח אנשים המתנגדים בגלוי להפעלת כוח נגד אירן ומחפשים דרכים פוליטיות וכלכליות להשפיע על אירן וזאת למרות שהניסיון מלמד שאמצעים כאלה לא משפיעים על משטרים רודניים כולל על המשטר של אירן. ניסיון לשלב בין הדרך הפייסנית מחד וההבטחות המפורשות שלו מאידך יכולות להסתיים "באיחור הרכבת" לקיום ההבטחות, כפי שקרה לארה"ב עם צפון קוריאה. בנוסף, בדרך הוא מנסה להחליש אותנו ולחייב אותנו למסירת שטחים בעלי חשיבות אסטרטגית ליריבנו הפלשתינים (המספקים לו את התירוצים הנדרשים) וככל הנראה גם לסוריה שלפני מלחמת האזרחים שם.
על ממשלת ישראל להכין עצמה לשתי האפשרויות. אם יתברר שהאפשרות הפסימית היא האמיתית ושעלינו לשחק את התפקיד של צכיה אזי נצטרך לקחת את גורלנו בידנו, ויפה שעה אחת קודם, לפני שארה"ב תצליח להפעיל עלינו מכבש לחצים כלכליים ופוליטיים אדיר כדי להיכנע לדרישותיה.