באחרונה פורסמה כתבה בידיעות אחרונות(18.3.13) על הגשת כתב אישום נגד תושב גבעתיים שנטש את כלבתו בת ה-16. צוין שזהו מקרה שני של הגשת כתב אישום במקרה של נטישת בעלי חיים. בכתבה צוין שהעונש על נטישה הוא שנת מאסר או קנס של 76,500 שקל, אולם כאמור מדובר במקרה שני בלבד של הגשת כתב אישום נוכח העובדה המזעזעת של נטישת עשרות אלפי כלבים בשנה, בדרך כלל בגלל שהזדקנו.
מצב זה הינו בלתי נסבל, והוא מצביע על פגם מוסרי חמור מבחינה חברתית ומשפטית. הכיצד עשרות אלפי כלבים ננטשים (בהנחה שלא מעטים מהם נמצאים על-ידי עוברי אורח), ורק במעט מקרים יש הליך משפטי נגד נוטשי הכלבים?
ניתן לענות על כך שבמידה רבה קשה לאתר את בעלי הכלבים. במקרה של הכלבה שבכתבה, צוין שבעליה אותר הודות לשבב שהושם בגופה. אבל ללא מעט כלבים אין שבב. מה יהיה עימם?
הרציונל הינו שלכל הכלבים עד כמה שניתן יהיה שבב. מבחינה זו הפער הקיים בתשלום עבור חיסון כלב מעוקר לכלב שאינו מעוקר, אינו בטוח שמשרת את המטרה של יתר עיקור כלבים וחיסונם. לכן יש לבדוק מהו גובה התשלום הנכון לחיסון כלב מעוקר לעומת כלב שאינו מעוקר.
שנית, כדי שהחקיקה לא תהיה בגדר אות מתה יש להנחיל לציבור בכלל ולילדים בפרט את סוגיית זכויות בעלי החיים כמו גם זכויות בעלי המחמד שלהם ושל שכניהם. הכרה זו נדרשת כדי למגר את הפיכת הכלב מבן משפחה למוצר שעשוע עם תאריך תפוגה, שאם אין לו מקום, אז ניתן להשליכו מחלון המכונית בנסיעה לשדה התעופה.
שלישית, יש להבהיר לווטרינרים ולכל הגורמים העוסקים במלאכת זיהוי הכלבים האבודים, שאם יש חשש שהכלב לא הלך לאיבוד אלא נזרק, הרי מדובר בעבירה פלילית וכאל עבריין בפוטנציה יש להתייחס לבעלי הכלב.
רביעית, יש לתבוע מהפרקליטות במקרים של הזנחה והתעללות בבעלי חיים, דרישת מאסר בפועל ולא רק תשלום קנס וזאת למען יראו וייראו. גם לבעלי חיים (שהם מטבעם חסרי אונים) יש זכויות.