מאמרו האחרון של ראובן פדהצור ב
עיתון הארץ מדאיג ומחייב התייחסות מצד גורמי מערכת הביטחון האחראים לנושא כיפת ברזל. "כשרותו" של פדהצור חשודה, מאחר שכפרשן נטל חלק פעיל במאבק האיתנים שהתנהל טרם הוכרע על פיתוח מערכת כיפת ברזל. לא רק שהוא לא האמין במערכת ובכדאיותה, הוא תמך באלה שהתנגדו לה משום שהציעו מערכות אחרות שהיו לטענתם אמורות להיות זולות יותר ויעילות יותר. ולא די בכך, פורסם על-ידי גורמי הצבא שהמערכות החלופיות האלה, שהוצעו ונתמכו על-ידי פדהצור, כלל לא עמדו במבחני ההדגמה להוכחת יכולותיהן.
בהתאם לזאת ומאחר שמדובר בהרבה מאוד מיליוני דולרים, צריך להניח שיש לפדהצור ולשולחיו אינטרס ברור, להטיל ספק ביכולותיה של מערכת כיפת ברזל. אלא שהמאמר הזה מטיל ספק חמור בדיווחי הצבא על ההצלחות המרשימות של הכיפה, ומטיל דופי באמינות האנשים שפרסמו את נתוני ההצלחה המרשימים מדי! שמא נעשו כאן פרסומי הטעיה וכזב מכוונים, שמטרתם הייתה מוראלית? ואם כך הדבר, הרי החומרה מובנת מאליה מהיותה הונאה לשעתה, ומאחר שהיא מעלה שאלה מיידית, האם שיטת ההגנה התלת-שכבתית, שמערכת הביטחון מתגאה בה, גם היא סוג של מצג שווא והטעיה? והרי מושקעים כאן מאות מיליוני דולרים? ואם כך הדבר, הרי שסופה של הטעיה כזאת יתגלה כהטעיה עצמית!
יש להניח שפדהצור התכבד ופרסם את המאמר הזה, כי הוא זוכה להתעלמות מופגנת מצד אותם גורמים שאחראים למערכת כיפת ברזל, שאינם טורחים להשיב לשאלותיו ופניותיו, מאחר שבעיניהם הוא מסומן כ"אויב". גם אם הוא אכן "אויב" הכיפה, חובה על גורמי הצבא להתייחס לטענותיו ברצינות המרבית, ואם יש ביכולתם, חובה עליהם לסתור את הטענות האלה, ולא לבטלן כטיעונים קטנוניים הנובעים מחוסר פרגון.
כסף רב על הפרק
הרבה כסף אמריקני עומד על הפרק, ואם מערכת הביטחון לא תתייחס ביוזמתה ותסתור את טענות הספק האלה, היא תאלץ לעשות את זה, כי האמריקנים ידרשו תשובות מקצועיות בטרם יזרימו את כספם להמשך ההונאה אם אכן יש כזאת.
כאן גם המקום להעיר שמערכות ההגנה החכמות והיקרות האלה, אינן מוסיפות להרתעה מאחר שהאויב בונה את אסטרטגיית התקיפה שלו על ירי מאסיבי של טילים זולים וטיפשים בו זמנית, שטילי הנגד, חכמים ויקרים ככל שיהיו, יתקשו לצוד אותם. כך שמספיק טילי אויב יצליחו לחדור את השכבות, לפגוע ביעדים ולגרום לנזקים. מכאן שמערכות ההגנה האלה הן לפני הכל נשק פוליטי שמטרתו להראות לתושבי ישראל שיש מענה לאיום, ובמצבים של "טפטוף" טילים ניתן יהיה לצוד אותם באמצעות מערכות ההגנה. כך הם יאפשרו לפוליטיקאים לספוג ולדחות את הצורך להכריע לטובת יוזמה התקפית מרתיעה.
סוד ריצוי הפוליטיקאים
עוד יש להביא בחשבון שכאשר מחליטים להפעיל את מערכות ההגנה השכבתיות כמענה לאיום, משביתים למעשה את חיל האוויר ומגבילים מאוד את יכולות הטיסה שלו בשמי הארץ, וזה חיסרון נוסף של מדינה בשטח קטן כישראל. לעומת זאת, כאשר מחליטים על פעילות התקפית באמצעות חיל האוויר, הפעלת מערכות ההגנה האלה תוגבל מאוד, אם בכלל (!) כדי להבטיח שמיים פתוחים ובטוחים למטוסים.
יוצא אפוא שמדינת ישראל משקיעה הון עתק שעלול להפוך להון מבוזבז, במערכות נשק שלא תורמות להרתעת האויב, שהפעלתן במלחמה תהיה בעייתית וחלקית, ועכשיו גם הוטל ספק באמיתות נתוני יעילותן כפי שפורסמו על-ידי גורמי הצבא.
החשש שלי שהמטכ"ל למד היטב את "סוד" ריצוי הפוליטיקאים, וטורח מאוד למצוא מענים ממשיים לחששותיהם ולתת פתרונות ביניים מעשיים לחוסר יכולתם להכריע, ובלבד שיזרימו לו תקציבים, ואת זה קל להם להחליט ולאשר.