"תביא לי שישה של בירות" אומר החטוב עם משקפי השמש האופנתיות, עם הקעקוע העדכני ועם שרירים מחוטבים כמו בצילומים המופיעים בעיתונים הנכונים. "ודרך אגב", הוא ממשיך ושואל את המוכר במכולת השכונתית שלנו, "יש לכם לחם טרי או שאני אאלץ להסתפק גם השנה מפיתות ביפו.", חצי שואל חצי עונה הוא על שאלתו הנאמרת בצורה טבעית לחלוטין.
זוהי צורת ההתנהלות במדינת תל אביב או בסדום סיטי, איש אשה לפי העדפותיו ונטיותיו האישיות והמיניות, גם יחד. לא מתביישים יותר משום דבר. הכל מוחצן. הכל מונח בחוץ ומנופפים בו לראווה כמו דגל. דגל הגאווה, דגל האי איכפתיות, דגל הנהנתות והדגל של אי כיבוד מי ששומר על מצוות חג הפסח וחוטף קריזה, כל פעם מחדש, כשהוא רואה לחם, פיתות, בירה, וופלים לסוגיהם השונים, בייגלך ושאר מיני חמץ מוצגים, בגלוי בחנויות הפרטיות שאינן בתי כל-בו ממוסדת דוגמת רשת "שופרסל" או רשת "מגה". על רשת "טיב טעם" אין מה להרחיב דיבור, הם הרי נושאים את דגל אי הכשרות ברמה, מזה שנים הרבה.
ונשאלת השאלה למה, לעזאזל - כן, כן לעזאזל בשם החופש מדת מרשים לעצמם אנשים לפגוע במי השומרים ומקיימים מצוות דת. למה לעזאזל חייב אני להיות חשוף לחמץ המוצג בגלוי בחנויות ואין פוצה פה ומצפצף. פשוט עוברים על כך לסדר היום ואם מישהו נפגע מכך, אז שיפגע לעזאזל.
אז בואו תשמעו את המונולוג של אבוטבול שיש לו שתי מכולות בתל אביב והוא אמר לי בתגובה לטענות שהעלית את הדברים הבאים ואני נותן לו חופש ביטוי מוחלט ומתחייב לא להתערב יותר:
"למה הדם של דוס מצוי אדום יותר משלי. הרי במדינת תל אביב אנחנו ליברליים גמורים ומה פתאום שקבוצת דוסים חשוכים ישביתו לנו את שמחת הפחמימות והחמץ? אוקיי, אנחנו מוכנים לשבת לסדר עם דור ההורים והסבים והסבתות ואפילו לדפוק מצה יבשה ועבשה אחת ואפילו שתיים, אבל לאכול את זה שבוע ימים? השתגעתם. נפלתם על הראש? מה אנחנו שיעים?
הם ניסו את זה עלינו עוד קודם עם החוק המטומטם הזה, איך קוראים לו? אה נזכרתי - חוק חג המצות (איסורי חמץ) , תשמ"ו-1986. לפי החוק הזה, מצהרי ערב פסח ועד עשרים דקות אחרי שקיעת החמה של החג השני, אסור לבעל עסק להציג בפומבי, מוצר חמץ והחוק מגדיר אותו כלחם, לחמניה, פיתה וכל מוצרי קמח אחרים.
אז יש חוק חג המצות. ביג דיל. בפעמים שהם הלכו איתו לבית המשפט השופטים גלגלו אותם מכל המדרגות ואפילו הם יזכו, מה ייעשו לנו. ישלחו אותנו לבית-סוהר? מקסימום ישימו לנו איזה קנס קטן. זה שווה את כל הבוחטות שאני עושה כבעל מכולת מלמכור ימבה חמץ בפסח.
לפני כמה שנים עוד כיסיתי את החמץ בנייר, כמו ברשתות הגדלות. אבל מה באו הקונים והוציאו את הפתיתים למרק ואת הפסטות ואת כל מה שהחבאתי מאחורי הנייר והביאו לקופה. מה אני לא אמכור להם? מה אני הרבנות הראשית או המשטרה של ריבונו של עולם? רוצים לקנות חמץ, יאללה תקנו.
השנה בכלל לא שמתי ניירות. מי שנכנס למכולת שלי ישר רואה את כל ממתקי החמץ ליד הקופה, את הבייגלך והבפלות וכל החמצים מסודרים, שורות שורות והקונים - קונים ועוד איך קונים. איך שאני אומר את המלה חמץ כאילו נדלק להם אור בעיניים והם אומרים "תביא. תביא עוד אחד שנשים בפריזר. אולי לא יישאר עד לסוף החג".
הכל צביעות תאמינו לי. החותנת שלי עוד הטיפה לי מוסר ליד שולחן הסדר שלא כיסיתי את החמץ בנייר. כשהיא ראתה את הפידיון בסוף השבוע (אני עובד מסביב לשעון 24 שעות חוץ מיום כיפור) גם היא לא דברה יותר. ראיתי איך הראש שלה ישר חושב איך אקנה לבת שלה עוד טבעת יהלום מהרווחים.
בסוף השבוע הייתי אצל בן דודה שלי ברחובות וראיתי שאצלם הכל כמו אצלנו, בתל אביב. מוכרים חמץ חופשי חופשי. רק מה המחירים שם קצת יותר זולים".
אז שיהיה לכם אביב שמח ומאושר ואולי יוכל מישהו מכם להסביר לי, למה אני חייב כמי ששומר על מצוות חג הפסח לגור באחד הגיטאות בבני-ברק, ירושלים, עמנואל, בית"ר עילית, רמת בית-שמש ועוד מקומות שההתנהלות של התושבים במקום אינה לרוחי. למה בשם הפלורליזם והחופש מדת אין גם מקום לחופש דת? למה אין מי ששומר מצוות חג הפסח יכול לעבור ברחובות העיר, תל אביב בלי שיראה חמץ בכל פינה? ובאמת - למה?