בג"ץ ביטל הכרזה על קטינה כבת אימוץ

רקע ביהמ"ש לענייני משפחה ולאחריו ביהמ"ש המחוזי הכריזו על הקטינה, ילידת 2004, כבת אימוץ בשל חוסר מסוגלות הורית של האם, הצורכת סמים. הקטינה הוצאה ממשמורת אמה, ולאם הותרו שני מפגשים בלבד בשנה עם בתה, תחת פיקוח. האם הגישה רשות ערעור על החלטה זו, בבקשה לבטל את ההכרזה ולהשיב לה את בתה, ולחלופין, להרחיב את המפגשים.

טענות האם

מאז ההכרזה בעניין האימוץ היא בצעה שינויים רבים בחייה וכיום היא מסוגלת לדאוג לבתה. צורף דוח עדכני מטעם מכון שלם בו הודגש כי לקטינה ואימה קשר אדוק, חם ואוהב. כן נטען כי בתקופה שחלפה מאז ההכרזה, עשתה האם מאמצים כבירים על-מנת לדאוג לה ולקטינה לחיים נורמטיביים, החלה לעבוד במקום עבודה קבוע, היא נקייה מסם, מטופלת על-ידי גורמי מקצוע, שיקמה את יחסיה עם משפחתה וכן שכרה דירה בקרבת גן הילדים של הקטינה וביתו של אבי המבקשת, אשר הציע עזרתו.

טענות המשיב

לא נפל כל פגם בפסק הדין של ביהמ"ש המחוזי ולכן אין לבטלו, שכן חוות דעת שונות בתיק הבהירו כי לאם אין מסוגלות הורית מספקת על-מנת לטפל בבתה. ניסיון העבר מלמד שחרף השקעה מאסיבית טיפולית ושיקומית לא חל שינוי של ממש במצבה ותפקודה של המבקשת במשך 5 השנים האחרונות. האם מיצתה את ההזדמנויות שניתנו לה, ואין לסכן את הקטינה, שכבר עברה טלטלות רבות, בניסיון נוסף. אולם, בשל דוח מכון שלם, היועמ"ש מסכים לקיומם של ארבעה מפגשים בשנה, ולא שניים, בין האם לבת.

פסקית בית המשפט

על-מנת להכריז על ילד כבר אימוץ יש לעמוד בתנאי החוק הקובעים כי יש להוכיח הן היעדר מסוגלות הורית לדאוג לצורכי הילד, והן היעדר סיכוי לשינוי בעתיד הנראה לעין וזאת גם אם תינתן עזרה כלכלית וטיפולית. ביהמ"ש קבע כי בסוגיה זו קיימים 3 קריטריונים: אי התערבות המדינה בקשר בין הורים לילדיהם, הזכות להורות, וטובת הילד. בשקלול כל המרכיבים נקבע כי לאור השיפור הדרמטי בהתנהגות האם - לא מתקיימות עילות האימוץ ועל כן ההכרזה התבטלה. כן נקבע כי על רשויות הסעד לעזור לאם בהמשך שיקומה.