דמם סמוק יותר

הושכח על-ידי בעלי-עניין פוליטי

לרגל שבעים שנה למרד גטו וארשה, הנפיק דואר ישראל בול, הנושא את דיוקנו (המשוער) של פאוול פרנקל, מנהיג הארגון הצבאי היהודי (אצ"י), שלחם בגטו - תיקון קל לעוול חמור ומתמשך כלפי פרנקל וכלפי אנשיו, שהושכחו בסיפור לחימת הגטו. קל היה לשכוח את פרנקל ואת אצ"י, שלא השתייכו למחנה השמאל. כמעט כל אנשי אצ"י נהרגו בלחימתם, ולא הותירו דוחות כתובים ומסמכים. זה למאמינים בתום-לב המנציחים - כולל "יד-ושם" הרשמי. אלא ששום דבר בארצנו, כידוע, אינו פטור מפוליטיזציה, ועל זיכרון המרד בגטאות השליטו הקומיסארים - כולל הנושאים תואר פרופסור - שיח (נארטיב) פוליטי, המפאר רק חלק מסוים מן המורדים. זאת גם עוללו למאבק להקמת המדינה - מניל"י, שהושכחה כליל, דרך ההעפלה והמחתרות ועד תש"ט. במסגרת השיח המוטה הזה נעלם אפילו מארֶק אֶדלמן, סגנו של מרדכי אנילביץ' בהנהגת הארגון היהודי הלוחם (אי"ל) במרד בגטו וארשה - שהיה איש בּוּנד - מתנגד חריף לציונות ולמדינת ישראל עד יום מותו, לפני כארבע שנים, שבחר להישאר בפולין אחרי השואה. לפני עשרים שנה הגיעה משלחת מישראל בראשות יצחק רבין, ראש הממשלה, לאירועים לרגל חמישים שנה למרד גטו ורשה בפולין. לך ולנסה, נשיא פולין, ביקש שמהצד הפולני ינאם גיבור לאומי - והציע את אדלמן. המשלחת הישראלית התנגדה בתוקף. ולנסה ביטל את נאומו של אדלמן, והממסד הישראלי הצליח למנוע ממנו לנאום ליד האנדרטה לזכר חבריו. ולנסה הכין לישראלים הפתעה: כשהגיע תורו להניח את זר נשיא פולין על האנדרטה, הוא ניגש אל אדלמן, שהיה בקהל, והזמינו להניח אתו את הזר. במשלחת הישראלית חשבו שזו "פרובוקציה". ואם אדלמן הושכח על-ידי בעלי-עניין פוליטי, מה נלין על השכחת פרנקל ואצ"י?!

הגזר והמקל

התגמולים להורים שכולים הם נושא כאוב, אך כמיטב המסורת הישראלית - גם בהם יש איפָה ואיפה, שהונהגה כבר בראשית ימי המדינה. "ועדת ל'" (לפנים משורת הדין) קובעת תוספות על התגמולים בכך שהיא מעניקה תשלומים למשפחות שכולות, שאינן עומדות בכללים הקבועים בחוק. וכבר נקבע מזמן, שפעילותה נעשית ללא סמכות חוקית. אז מה?! התגמולים הללו נותנים לצה"ל ולאגף השיקום במשרד הביטחון אמצעי אדיר לסכור קובלנות מיותרות של הורים שכולים, שיכולים להביך את מערכת ביטחוננו המקרטעת. אם תהיו נחמדים - תקבלו יותר, מסביר הגזר את המקל. ויש לא-מעטים, שלא הבינו את דברי הגזר, וטעמו מן המקל. מערכת ביטחוננו וצבאנו יודעים להיות דורסניים - גם כלפי הורים שכולים; ובעיקר, כשהם משמיעים בפומבי את קובלנותיהם הצודקות.

הגנרל כועס

בחור חביב עומד בראש חיל הנחתים האמריקני, וקוראים לי גנרל ג'ים איימוס. הקומנדאנט, זה תוארו הרשמי. כמו כולנו, לפעמים מתרגז גנרל איימוס ממה שנכתב בעיתונים. כשלוש שנים הוא יושב על כס הקומנדאנט, ולא טרח להתייחס למה שנכתב עליו בעיתונות - עד שידיעה אחת שברה את גבו. לפני כשבועיים הודחו שתי הצוערות היחידות מקורס קציני חי"ר של המארינס - שתיהן קצינות בדרגת לוטננט: האחת הייתה מש"קית בנחתים, והוסמכה לקצונה, והאחרת בוגרת טרייה של האקדמיה הימית באנאפוליס. כתב של העיתון "מארין קור טיימס" דיווח על כך, וסיפר, ששתיהן הודחו בשלב בחינות המיון לקורס הקצינים, שנחשב לתובעני ביותר בדרישותיו. הכתב פירט, שבוגרת האקדמיה לא עמדה בזמן הנדרש למסלול מכשולים, והצוערת האחרת לא הצליחה לעבור את המתח. גנרל איימוס, שמנסה לשלב נשים בחיל שלו, קרא בין שורות הידיעה לעג ודיווח לא-הוגן על מבחני המיון לקורס, והתרגז. הוא לא התעצל, וכתב מכתב למערכת, שבו הציע לכתב הצעה לא-ידידותית ביותר: בוא למחזור יולי של הקורס הזה. גנרל איימוס טוען במכתבו, שכרגיל נכשלים בקורס כשליש מהצוערים, ויחד עם שתי הצוערות נכשלו גם עשרות צוערים, שהישגיהם לא פורטו בידיעה. "מגיעה לשתי הקצינות תמיכה על ניסיונן להתקבל לקורס" - כתב בפייסבוק קולונל-קולונל ג'וזף פלנזלר, איש יחסי ציבור במארינס, שציין כי הוא איש חי"ר, וקורס הקצינים זכור לו כקשוח בקורסים, שעבר במהלך שירותו. הכתב דחה, כמובן, את הצעת הקומנדאנט, והזכיר, כי הוא מכיר את הדרישות במארינס משלוש תקופות, שעשה עם יחידות החיל במערכות בעירק ובאפגניסטן. לעומת זאת, הציע למפקד להתיר לו לסקר את קורס הקצינים.

עשר הערים הגדֵלות ביותר בארה"ב

צמיחה של עיר מלמדת, שהחיים בה טובים, והיא מציעה שפע תעסוקה. לכן, מאוד שמחתי לראות, שאוסטין, בירת טקסס - העיר, שלמדתי בה בשנות השמונים המוקדמות, ונותרתי מוקסם ממנה - גדלה בהתמדה, ועתה היא מוגדרת כעיר השנייה בארצות-הברית בקצב גידולה. למרות משברים קשים, גרו אשתקד באוסטין יותר מ-1.8 מיליוני נפשות (כשלוש מאות אלף בלבד כשלמדתי!), והעיר גדלה ב-45 אחוזים מאז שנת 2000. בית ממוצע בה, אגב, עולה 215 אלפי דולרים. את אוסטין מקדימה ריילי, בירת קרוליינה הצפונית, שגרו בה אשתקד כמעט 1.2 מיליונים, וגדלה כ-48 אחוזים מאז תחילת האלף. מחיר ביית ממוצע בה - כ-230 אלפי דולרים. ובמקום השלישי - גם אחרי משברים קשים - לאס וגאס, "בירת הבידור של העולם" בנוואדה. גרים בה יותר משני מיליוני נפש, והיא גדלה יותר מ-43 אחוזים באלף הנוכחי. מחירי הבתים שם מציאה ממש - קצת יותר ממאה אלף דולר לבית ממוצע. ואחריהן - אורלנדו שבפלורידה, שארלוט שבקרוליינה הצפונית, ריוורסייד-סן ברנרדינו שבקליפורניה ופיניקס שבאריזונה (הבירה הגדולה ביותר בארצות-הברית). את רשימת עשר הערים חותמות שלוש הערים הגדולות בטקסס - יוסטון, סן אנטוניו ודאלאס-פורט וורת.

הלעיטני נא מן האדום-האדום הזה

בתחילה צחקתי. כתב בוּר בהעיר הגדיר, שמושב בני-ציון בשרון נמצא בגוש דן. לכאורה, רק דוגמה מאפיינת - אחת מני רבות מדי - לשגיאות הבוטות בעיתונות הישראלית. כשגווע גל הגיחוך רשמתי בפניי, שאבדוק פעם את מסעדת גוז' ודניאל, ביסטרו בכפר, שעליה נכתב; והנה נקרתה בפניי ההזדמנות. באמצע הדרך בין ביתי לבין כפר חרוצים, על גבעה רמה ליד הרחוב הראשי בבני-ציון (רחוב אנשי בראשית, טלפון 09-7714122), נמצא המבנה המרשים של המסעדה. ראשית, התרשמתי משפע החניה ומהשילוט הפשוט והיעיל. אחריו התרשמתי מהגינון: פשוט, מוקפד, לא-צעקני ויפה. הרבה פרחי נץ-החלב דוביום פרחו בכתום עז בעציצי הכניסה, והרנינו את עיניי. משם המשכתי למרפסת רחבה מאוד, שנוף נפלא של שרון פורח וירוק נשקף ממנה. למרות שלא הזמנתי מקום, טיפלו בי באדיבות, והושיבו אותי במהירות. היה לי קר, והעדפתי לשבת באולם הרחב של המסעדה, שהיה גדוש בסועדים, שקיבלו שירות מהרבה מאוד מלצריות ומלצרים. ואז נחתה על שולחני הפתעת העונה - צלחת נאה של מרק סלק קר, שלא על בסיס בשרי וללא נגיעות שמנת, שהיה מתובל היטב בזרעי כוסברה וחמצמץ. פתיחה נהדרת לארוחה עסקית טבעונית, שהרכבתי בעזרת המלצרית היעילה. לו היו קונים, הייתי מוכר את בכורתי תמורת מנה נוספת מהאדום הזה. אחריו הגיעה צלחת גדושה ומדהימה של סלט שורשים, שהיה גזור דק-דק, ומתובל בחמיצות נעימה. זיהיתי בה סלק, שומר, בצל, גזר, צנון והיו עוד אורחים נעימים לחכי. וכמובן, הגיעה מנה טעימה מאוד של פיצה ארביאטה. כלכלה - ארוחה עסקית 55 ש"ח; קפה 10 שקלים; סלט שורשים 38 שקלים. ועוד מלה של הערכה: השירותים נוחים, רחבים ומטופחים מאוד, כוללים תא מיוחד לנכים. חוויה מעניינת, ממש ליד הבית.

הקפטן ממשיך לשרת - כמש"ק

סרג'נט דניס טופּליף ממפקדת דיוויזיית החי"ר 42 היה מעורב במשפט מכוער; ולכן, הוא כבר אינו קפטן. אך זה היה משפט גירושין ולא משפט צבאי, שבעטיו ירד בדרגה. אחרי סיום לימודיו באוניברסיטה, שירת טופליף כקצין בצבא האמריקני, ועלה לדרגת קפטן. אז הסתבכו נישואיו, והוא נקלע למשפט גירושין מכוער. כדי לקבל חזקה על שלושת ילדיו, הוא נאלץ לעבור למילואי הצבא האמריקני. כשהתברר לטופליף, שיחידתו עומדת להיקרא, והוא עלול לאבד את החזקה על ילדיו, יעצו לו היועצים המשפטיים של הצבא לפרוש. "הייתי מוכן להקריב את הקריירה שלי ואת דרגתי, כדי לקבל לחזקתי את ילדיי", הוא אומר. כשהסתיים המשפט, התגייס טופליף כמש"ק למשמר הלאומי של ניו-יורק. הוא לא מרגיש נעלב, אלא משתמש בניסיונו ובהכשרתו כקצין לשיפור תפקודו כסרג'נט. לדבריו, הוא אוהב את העבודה היומיומית עם החיילים, ולכן, סירב להיות נגד, או לחזור לשורות הקצונה.