הואיל והר הבית הולך ונשדד ושרידי המקדש, הבתים הראשון והשני מנופצים בהסכמת ובעידוד בית המשפט העליון וממשלות ישראל לאורך כל התקופה מאז שוחרר הר הבית. ממשלות ומוסדות המסכימים לכל ההונאות האסלמיות.
הואיל ומשטרת ישראל היא שליחה נאמנה של הוואקף ומוסדותיו ומגרשת בהתמדה יהודים השואפים להתפלל במקום הקדוש ביותר לעם היהודי ולכל העמים והדתות הנילווים אליו והיונקים מכוחו ומכוח ריבונו.
הואיל ועוד קודם לששת הימים עם הקמת המדינה היה רוב בכנסת לבינאום ירושלים אילולא כמה אירועים אקטיביים והכרעתו האישית של בן-גוריון, שפרס מכנה אותו מורו ורבו, לא הייתה ירושלים בירת ישראל.
הואיל וממשלת ישראל ומוסדות המדע שלה אינם מוחים כנגד הסילוף ההיסטורי הילדותי של הרטוריקה האיסלאמית הרווחת ומאמצות בשתיקתן את הנארטיב האיסלאמי, הואיל והן שותקות בעניין עמדתו של הארגון הבינלאומי אונסק"ו בעניין קידום הסיערוב של ירושלים, הר הבית, קבר רחל ומערת המכפלה יש לסמן את מדינת ישראל ואת מוסדותיה בסמוך ליום העצמאות השישים וחמישה בהתאם להתנהגותה.
הואיל וממשלת ישראל אינה מקפידה להעמיד את
ירדן על מקומה בהתאם להסכם וושינגטון שחלקו מצורף בזה ונמנעת מלפרשו היא נושאת בכל האחריות לתוצאות החמורות של שתיקתה.
סעיף 3 בהצהרת וושינגטון:
ישראל מכבדת את תפקידה המיוחד הנוכחי של הממלכה ההאשמית של ירדן במקומות הקדושים המוסלמים בירושלים. כאשר יתנהל המו"מ על הסדר הקבע, תעניק ישראל עדיפות גבוהה לתפקיד הירדני ההיסטורי במקומות קדושים אלה. בנוסף הסכימו שני הצדדים לקדם יחסים בין-דתיים בין שלוש הדתות המונותיאיסטיות.
ראו כאן:
[קישור]
הפירוש המינימלי של הסכם ושינגטון הוא שישראל מוכנה להתחשב במעמדה היחסי של ירדן מבלי לפגוע בריבונות המדינית הישראלית ובתוכנה המהותי לגבי זוכיות וחובות היהודים בהר הבית כלאום וכיחידים.
הואיל וההיסטוריה הישראלית הכוללת קדמה לכל נוכחות ערבית מדינית בארץ ישראל וקיימה רצף במקום הקדוש. הואיל וירדן כבשה שלא כדין את ארץ ישראל המערבית בניגוד להסכמי סן רמו שנתקבלו על-ידי חבר הלאומים בשנים 1920-1922 וחזרו ואושררו במגילת האו"ם סעיף 80.
הואיל והאמונה הישראלית קדמה לשלל גנבי הדת שניתנה בסיני לעם ישראל החוזרים וטוענים טענות הכזב כאילו אלוקי ישראל נטש את עם ישראל והחליפו באומה או בדת אחרת.
הואיל ומדינת ישראל נמנעת או אינה יכולה מטעמים שונים לטעון טענות ישירות מסוג זה.
יש להביע אי אימון בלגיטימיות של הייצוג הנוכחי של מדינת ישראל בכל נושא יהודי לאומי - דתי- תרבותי- ביטחוני- היסטורי שממשלות ישראל מופקדת עליו מפני שהוא נובע מאותן הסכמות שבשתיקה המובלעות ברעיון "שתי המדינות".
לפיכך הייצוג הלאומי הישראלי המקורי נותר בידי כלל העם היהודי הנאמן לתורתו, החוסה בצילו של אלוקיו ובשכינת עוזו הנמצאת בהר הבית.
ה' צבאות הוא יגן על עמו מכל צרה וצוקה וכל נגע ומחלה, מצרעת השכל והלב ונאמר אמן.
ההסכם המלא
הטקסט המלא של ההסכם הירדני הפלשתיני על מקומות קדושים בירושלים (תורגם מערבית ומהנוסח האנגלי על יד יהודה עציון ודוד הלל):
הסכם בין הוד מלכותו מלך עבדאללה השני אבן אל חוסיין, האפוטרופוס על המקומות הקדושים בירושלים, והוד מעלתו ד"ר
מחמוד עבאס, נשיא מדינת פלשתין, ראש הארגון לשחרור פלשתין, ונשיא הרשות הלאומית הפלשתינית.
"ישתבח אללה אשר הסיע את עבדו בלילה מן המסגד הקדוש אל המסגד האחרון ('אל-אקצה', פרשנות ערבית מזהה מקום זה עם המסגד בירושלים הנקרא כך היום) אשר ברכנו את מעגלו כדי למען נַראהו מאותותינו, כי הוא השומע והרואה" (הקוראן הקדוש, סורת מסע הלילה). "אללה אוהב את הלוחמים למענו, הערוכים שורות-שורות, כבניין איתן." (הקוראן הקדוש 61:4).
הסכם זה נעשה על-ידי ובין:
הוד מלכותו המלך עבדאללה השני אבן אל חוסיין, מלך הממלכה ההאשמית של ירדן, האפוטרופוס על המקומות הקדושים בירושלים,
לבין:
הוד מעלתו הנשיא מחמוד עבאס, בתפקידו כנשיא מדינת פלשתין, וראש הארגון לשחרור פלשתין, נציגו של העם הפלשתיני, ונשיא הרשות הלאומית הפלשתינית,
הקדמה
א. הואיל וקיים קשר שאינו ניתן להתרה בין כל חברי האומה הערבית והמוסלמית;
ב. הואיל ולירושלים מעמד מיוחד כעיר קדושה ומקודשת לאיסלאם; והואיל וישנו קשר הנצחי בין המקומות הקדושים ובין מוסלמים בני כל הארצות וכל הזמנים; ומתוך הכרת משמעותה המיוחדת של ירושלים לבני דתות אחרות;
ג. והואיל ונודעת חשיבות דתית ייחודית, עבור כל המוסלמים, למסגד אל-אקצה יחד עם 144 הדונם שלו, הכוללים את מסגד אל-אקצה אל קיבּלֶה, (ראה הערת סיום), את מסגד כיפת הסלע ואת כל המסגדים, המבנים, הקירות, החצרות, והשטחים הנלווים מעל ומתחת לפני הקרקע שלה, ואת נכסי הווקף הקשורים במסגד אל-אקצה, בסביבתו או בעולים אליו לרגל (להלן: "אל חראם אל שריף");
ד. הואיל והמלך אל שריף חוסיין בן עלי ממונה על ההגנה והטיפול במקומות הקדושים בירושלים ובשיקום המקומות הקדושים מאז 1924; והואיל ותפקיד זה מולא ברציפות וללא הפרעה על-ידי הוד מלכותו מלך הממלכה ההאשמית של ירדן, צאצא לאל שריף חוסיין בן עלי; והואיל וקיימת ה"בעיא" (שבועת אמונים), שלפיה חוסיין בן עלי אל שריף הוא המחזיק באפוטרופסות על האתרים הקדושים בירושלים, ואפוטרופסות זו אושרה לאל שריף חוסיין בן עלי על-ידי תושבי ירושלים ופלשתין ב-11 במרץ, 1924; והואיל והאפוטרופסות על המקומות הקדושים של ירושלים הגיעה בירושה להוד מלכותו המלך עבדאללה השני אבן אל חוסיין; ובכלל זה האפוטרופסות הכוללת את הפטריארכיה ה"רומית" (יוונית) האורתודוקסית של ירושלים שנקבעה בחוק הירדני מס' 27 משנת 1958;
ה. רציפות האופוטרופסות של המלך ההאשמי של ירדן על המקומות הקדושים מאז 1924 מגבירה את יכולתו של הוד מלכותו להחזיק את המקומות הקדושים ולשמר את מסגד אל-אקצה (אל חראם אל שאריף);
ו. הואיל והארגון לשחרור פלשתין הוא הנציג הלגיטימי והחוקי היחידי של העם הפלשתיני, וְ-
ז. הואיל וזכות ההגדרה העצמית של העם הפלשתיני מתבטאת במימוש המדינה הפלשתינית ששטחה כולל את השטח שבו ממוקם מסגד אל-אקצה (אל חראם אל שריף);
ח. הואיל ובתנאים שהוזכרו בהצהרה הרשמית של הוד מלכותו המלך חוסיין אבן טלאל, מלך ההמלכה ההאשמית של ירדן, האפוטרופוס על המקומות הקדושים בירושלים, ביחס להגדרת ניתוק הקשר בין ירדן ובין הגדה המערבית, שנערכה בתאריך 31 ביולי, 1988; הצהרה זו מיעטה את המקומות הקדושים בירושלים;
ט. הואיל ובתנאי ההצהרה הרשמית של ממשלת ירדן על תפקידה בירושלים, שנערכה ב28 ביולי, 1994, חזרו ואושרו מעמדה הקבוע של ירדן ותפקידה המיוחד ביחס למקומות הקדושים; (ראה הערת סיום)
מתוך רצון להקים חובות משפטיות ולחזק את הכרתם של הצדדים הנזכרים בהסכם זה, זה במעמדו החוקי של זה, הסכימו הצדדים להסכם זה להצהיר כדלהלן:
סעיף 1:
ה"מבוא" להסכם זה יהיה חלק בלתי נפרד מהסכם זה ויש לקרוא ולפרש אותו בשלמותו.
סעיף 2:
2.1. הוד מלכותו המלך עבדאללה השני, כאפוטרופוס האתרים הקדושים בירושלים, עושה את כל המאמצים האפשריים כדי לשמר את האתרים הקדושים בירושלים, ובפרט את חראם אל שריף, אשר מוגדר בסעיף (ג) במבוא להסכם זה, ולייצג את האינטרסים שלהם כדי:
א. לעמוד על כבודם של האתרים הקדושים בירושלים;
ב. להבטיח שכל המוסלמים, בהווה ובעתיד, יוכלו לנסוע אל המקומות הקדושים לאיסלאם ומהם, ולסגוד שם, בהתאם לחופש הפולחן;
ג. לנהל את המקומות הקדושים לאיסלאם ולשמר אותם כדי (i) לכבד ולשמור על מעמדם ומשמעותם הדתיים (ii) להבטיח את זהותם הראויה ואופיים המקודש של המקומות הקדושים; וכן (iii) לכבד ולשמור על הייחוד ההיסטורי, התרבותי והאמנותי, ועל המרקם הפיזי שלהם;
ד. לייצג את האינטרסים של האתרים הקדושים בפורומים בינלאומיים רלוונטיים וארגונים בינלאומיים מוסמכים באמצעים המשפטיים המתאימים;
ה. לפקח ולנהל את מוסד הווקף בירושלים ונכסיו בהתאם לחוקי הממלכה ההאשמית של ירדן.
2.2. מלך הממלכה ההאשמית של ירדן, האופוטרופוס על המקומות הקדושים בירושלים, ימשיך במאמציו להבטיח שהחובות האמורים בסעיף 2.1 ימולאו.
2.3. הארגון לשחרור פלשתין והרשות הלאומית הפלשתינית מכירים בתפקידו של מלך הממלכה ההאשמית של ירדן המוגדר בפסקאות (1) ו (2) של סעיף 2 זה ומתחייבים לכבד תפקיד זה.
סעיף 3:
3.1. ממשלתה של מדינת פלשתין, כמבטאת זכות ההגדרה העצמית של העם הפלשתיני, יש לה הזכות לריבונות על כל חלק משטחיה, לרבות ירושלים.
3.2. מלך הממלכה ההאשמית של ירדן והנשיא הפלשתיני יתייעצו ויתאמו זה עם זה בנוגע למקומות הקדושים בעת הצורך.
נחתם בארמון המלכותי בעמאן ביום ראשון, 31 מרס, 2013; י"ט בג'ומדה אל אולה 1434 ללוח ההיג'רי.