בפרק הקודם כתבתי על הסימביוזה המוזרה בין כנסייה למסגד בעיר אברדין שבסקוטלנד. ציינתי כי זוהי מטאפורה לדלדול כוחה של הנצרות, הלוז שבתרבות המערב. זוהי מטפורה להיחלשות המערכת החיסונית שלו. רשימה זו תעסוק בהתפשטות מספרם וכוחם של בתי הדין של ההלכה המוסלמית, השריעה, בבריטניה. בממלכה זו, שבה חיים כ-3 מיליון מוסלמים פועלים כיום 85 בתי דין של השריעה, שאינם מגבילים עצמם רק לדיני אישות אלא גם לדינים אזרחיים הנוגעים לבעלי דין מוסלמים.
בתי דין אלה ידועים ביחסם המשפיל לנשים המוסלמיות, בעיקר במקרים בהם נשים אלו סובלות מאלימות קשה מצד בעליהן ומבקשות סעד משפטי מבתי דין אלה. כאשר גבר מוסלמי פונה אל בית הדין נדונה פנייתו מבלי לחייבו בתשלום אגרה, אך אישה כי תבקש סעד מבית הדין תאלץ להיפרד מ-400 ליש"ט. בכל המקרים נוהג בית הדין השרעי לשכנע את הנשים שיחסו האלים של הבעל הוא תוצאה של התרשלות האישה בעבודות משק ביתה, וכי עליה לשפר דרכיה. במקרה אחד הורה בית הדין לאישה גרושה לנסוע לירדן ליטול רשות מילד בן שבע להינשא מחדש באשר לא היה לה קרוב משפחה אחר ממין זכר לבקש רשותו כנהוג.
כמה מהמקרים המזעזעים, וביחוד כאלה הנוגעים לנשים אנגליות שהתאסלמו והתחתנו עם מוסלמים, הגיעו לידיעת פוליטיקאים בריטים עד אשר גם
רשות השידור ה-B.B.C. לא יכלה להתעלם מהתופעה וערכה תחקיר באמצעות עיתונאית מוסווית כמוסלמית הבאה לבקש מבית הדין סעד משפטי. (שודר במסגרת התוכנית "פנורמה" ב-8 אפריל). הברונית קרולין קוכס, חברת בית הלורדים הבריטי הגישה הצעת חוק פרטית ביוני 2011 שתמנע מבתי הדין של השריעה סמכות שיפוטית מקבילה לזו של הרשות השיפוטית של הממלכה, ותראה בכל יומרה כזו של בתי הדין עברה פלילית.
הברונית ידועה כלוחמת בעד זכויות אדם והיא בעלת רקורד מרשים של פעולות הומניטריות ביבשת אפריקה כולל שחרור עבדים לא מוסלמים ממשעבדיהם המוסלמים בסודן. הברונית התרשמה בעיקר מדבריה של אחת המתלוננות המוסלמיות אשר טענה כי: "אני חשה שבריטניה בגדה בי. הגעתי למדינה זו על-מנת להפטר מצרה זו של השריעה, והנה מצאתי כי המצב כאן מעיק יותר מאשר בארץ מוצאי". בהופעתה בבית הלורדים ובפורומים שונים אחרים הברונית מציגה הרבה מקרים של סבל נשים מוסלמיות שבתי הדין של השריעה מאמללים את חייהן, ומדגישה כי סיפורה מציג רק את קצה הקרחון.
זוהי אותה ברונית קוכס שיחד עם עמיתה הלורד פירסון, הזמינה ב-2009 את חרט ווילדרס, מנהיג "מפלגת החירות" ההולנדית, הלוחם המפורסם באסלמיזם להציג בפרלמנט הבריטי את סרטו "פיטנה" המתאר את פניו הלא סימפטיות של האסלם. משרד הפנים הבריטי מנע את כניסתו בטענה כי הוא "פועל בניגוד לאינטרסים הבסיסים של הציבור". רק שנה לאחר מכן ולאחר התערבות ממשלת הולנד הותרה כניסתו . מאליו מובן כי חוגים אסלמיים הטיחו בפני הברונית קוכס את האשמה שהצעת החוק שלה היא ביטוי למלחמתה בעולם המוסלמי וכי היא פרו -ישראלית ופעולותיה נובעות מתוך עמדה זו. מבקריה של הברונית מביאים ראיה לכך מן העובדה כי גם בית הדין הרבני נהנה בבריטניה מאוטונומיה שיפוטית בתחומי האישות והבוררות האזרחית, ואין מוחה על כך.
אכן, לכאורה טענתם אינה מופרכת אלא שההבדל בין האוטונומיה שממנה נהנות שתי הדתות הוא גדול. אין אף גורם בקהילה היהודית המונה רבע מיליון אשר על בדל מחשבתו עולה הרעיון להפוך את בריטניה למדינת הלכה יהודית. זכורני כי בשהותי בלונדון עלו ניסיונות מכמה גורמים בקהילה היהודית להקיף את השכונות ה"יהודיות" גולדס גרין והנדון בחוט עירוב על-מנת לאפשר טלטול חפצים בשבת. ספק אם מי מהעוברים ושבים היה מבחין בקיומו של חוט כזה המקיף את השכונות, ובכל זאת החליטו פרנסי הקהילה להימנע מכך. לא כן בכל הנוגע לקהילה המוסלמית או למצער, דבריה האסלמיסטיים. כבר פרסמתי כאן בעבר כי ישנם שכונות במזרח לונדון כמו גם במקומות אחרים באזור יורקשייר בהם מסוכן לעבור עם פחית בירה ביד. ה"עבריינים" מותקפים ומובהר להם כי הם מחללים טריטוריה איסלאמית. ארגונים אסלמיסטיים מצהירים בפירוש על כוונתם להביא את בריטניה תחת חוקי השריעה.
ב-11 יולי 2011 פרסם ה"דיילי מייל" כי קבוצות אסלמיסטיות קיצוניות כגון "מוסלמים נגד צלבנים" יצאו בהכרזות על שאיפתם להביא את בריטניה תחת חליפות איסלאמית שבה החוק היחיד יהיה חוק השריעה, וכי בכוונתם להתחיל בדרישה לאוטונומיה טריטוריאלית מוסלמית בערים דוסברי וברדפוד ביורקשייר וכן בטאוור האמלט במזרח לונדון. מועצת השריעה בליטון הוציאה הודעה בא נאמר כי למרות העובדה שסמכותה של המועצה עדיין איננה מוכרת בבריטניה הרי עצם העובדה שציבור המוסלמים מקבל עליו את סמכותה יותר ויותר תביא בסופו של דבר להכרת בריטניה כולה בסמכותו של החוק המוסלמי. עצם התעוזה לצאת בהכרזות כאלו מצביעה אף היא על החלשות המערכת החיסונית של המערב.