לא במקרה תוכפים לאחרונה איומי מלחמה מצד
קוריאה הצפונית ואירן כנגד העולם המערבי הדמוקרטי, במקביל לפיגועי טֶרור וניסיונות פיגוע בצפון אמריקה ובאירופה, שכן נראה שכל אלה מבשרים את בוא מלחמת התרבויות העולמית שניבא עוד בשנת 1992 פרופ' סמואל הנטינגטון, מרצה אמריקני למדע המדינה; למרות שהמדינאים בעולם המערבי והנשיא אובמה בראשם, עדיין אינם מבינים מאיפה זה בא להם ולמה, במיוחד לאחר שהיו כל כך נחמדים וסבלניים כלפי גילויי התוקפנות כלפיהם.
רוצים את בוש במקום אובמה
גם לא מקרה הוא שלאחרונה גילה סקר שנערך על-ידי ה"וושינגטון פוסט" ורשת אי-בי-סי, כי שיעור התמיכה של הציבור האמריקני בנשיא לשעבר
ג'ורג' בוש הבן, עומד על 47 אחוז - תמיכה זהה לזו שנהנה ממנה כיום אובמה, הנשיא המכהן. הסקר ממחיש כי חלק משמעותי מאוד מהציבור האמריקני מבין עתה שמדיניות הנשיא הרפובליקני לשעבר הייתה נכונה, לרבות הפלישות לאפגניסטן ולעירק שלא רק שחררו את המדינות מאימת הטליבאן ועריצותו של
סדאם חוסיין, אלא שידרו לעולם הדרום-מזרחי בראשות סין, אירן, קוריאה הצפונית וסוריה, שכל פגיעה בבת ברית קרובה או רחוקה של המערב תיענה בהתערבות צבאית אמריקנית; כך שאמריקנים רבים כמהים עתה לחלופה רפובליקנית בדמות תואם-בוש-הבן למשטרו ההססני-בדלני של אובמה.
לעולם המערבי הדמוקרטי כולו מתחילה לחדור ההבנה כי הדרך בה הוא מנהל את המשבר מגלה כי המערב שכח הכל ולא למד דבר מאסון מלחמת העולם השנייה ששיאו היה השואה. מסתבר שבאמת - במערב אין כל חדש. עתה נזכרים שם שמנהיגים דיקטטוריים שאפו תמיד להשתלט בכוח על המערב הדמוקרטי החופשי, וכי מדיניות פייסנית של הסכמים דיפלומטיים ברוח צ'מברליין ואובמה מעודדת את הנכונות של דיקטטורים להגביר תוקפנות עד לידי מלחמה. מתחילים סופסוף להיזכר שגם לפני מלחמת העולם השנייה נקטו דיקטטורים כהיטלר ומוסוליני באיומים ובצעדים צבאיים מדודים, כשהם כובשים נתח קטן פה ונתח קטן שם, כדי לבדוק את תגובת המערב, והמשיכו בכיבושיהם כשהתגובה הייתה פייסנית וכנועה. הם לא למדו שפייסנות נוסח הסכם מינכן מעודדת מלחמה נוראה עתירת קורבנות כבדים, בעוד שתָקיפוּת ומלחמת מֶנָע יכולות למנוע אותה.
מי באמת המבוגר/ת האחראי/ת?
במערב מתחילים להבין שהצהרות נוסח מינכן על נכונות לשלום חייבות לעבור לא רק דרך הלב והבטן אלא גם דרך מסננת רציונלית בראש. כך למשל - הצהרתו של ראש ממשלת קטר, חמד בן חליפה אל-ת'אני, שניתנה בשם הליגה הערבית, לחתור להסכם שלום בין ישראל והרשות הפלשתינית שיכלול "חילופי שטחים" בהסכמה, עוררה התלהבות אדירה במִמשל האמריקני וגרמה לח"כ
שלי יחימוביץ' לדרוש מיד מנתניהו לנהוג כ"מבוגר אחראי" ולהגיב בהתלהבות פומבית ללא דיחוי.
אלי אבידר, לשעבר ראש נציגות ישראל בקטר ומזרחן בעל שם בינלאומי, ראש הפורום למזרח תיכון חכם, הבהיר במאמר שכתב לא מכבר, כי אין כל ממש ב"יוזמה חלולה" זו, ושמקורה בחולשת הליגה הערבית המפוררת ובחולשת המִמשל האמריקני ההססני. על-רקע זה מתעצמים היסודות הקיצוניים בעולם הערבי בפרט, ובעולם הדרום-מזרחי (בראשות סין) בכלל. כך שדווקא מיחימוביץ' נדרש להתנהג כמבוגרת אחראית, ולא להתלהב כילדה קטנה מצעצוע מבריק שהמשחק בו עלול להיות מסוכן.
כי גם אצלנו, במקביל למעצמות המערב, מרים שוב הטרור את ראשו כתוצאה מהססנות וסלחנות שמפגינה ממשלת ישראל כלפי האויב הערבי. כמו פעם זה מתחיל "רק" עם אבנים, שהורגות גם הן כפי שמסתבר, וממשיך כבר באש חיה. זהו תהליך טבעי, כתוצאה מההססנות הכנועה שנוהגת הממשלה באויבים, לעומת התקיפות והדורסנות שהיא מפעילה כלפי תגובתם (המופרזת והמיותרת) של מתיישבים ביהודה ובשומרון על רצח יהודים, מה גם שהמתיישבים הללו אינם יוזמים התקפות על הערבים אלא רק מגיבים עליהן.
למות או לכבוש את ההר
לא יאומן, אבל קצין משטרה בכיר העיד בקולו שראש הממשלה נתניהו, הוא אישית הורה לקצין לעכב את עלייתו של סגן יו"ר הכנסת ח"כ
משה פייגלין אל הר הבית - נוהג שהוא מבצע כל שנה מזה שנים. כמחאה על כך עולים השבוע להר הבית, ביום שחרור ירושלים, אנשי המטה הלאומי בליכוד.
פייגלין והמטה הלאומי בליכוד הבינו את מה שראש הממשלה איננו תופס או איננו רוצה לתפוס: העלייה להר הבית איננה כלל פרובוקציה או הפגנת כוח לשמה, אלא נועדה לשדר לטֶרור הערבי בפרט ולטֶרור הבינלאומי בכלל, שישראל נחושה לעמוד כחומה בצורה על זכותה להיות נוכחת במקום הקדוש היקר ביותר לליבה וללב עמה מזה שלושת אלפים שנה. לכן הם אוחזים בצוואת זאב ז'בוטינסקי ומיישמים אותה הלכה למעשה: "למות או לכבוש את ההר". עצם הניסיון של ראש הממשלה למנוע את העלייה למקום היקר ביותר לליבו של עם ישראל מאותת לטֶרור שיש סיכוי להצלחתו אם רק יתמיד בפעולותיו.
כל עוד יאמינו מחוללי הטֶרור שישראל בפרט והעולם המערבי הדמוקרטי בכלל מוכנים ללכת שבי אחר אשליות השלום, אחרי שיחות דיפלומטיות והסכמים לכאורה ויימנעו מפעולה צבאית - הם יגבירו את פעילותם עד שידרדרו את מלחמת התרבויות הבין-גושית מהכוח אל הפועל - לידי מלחמת עולם בה עלולים להיספות מיליוני ואולי ביליוני בני אדם.