עמימות נגד פטפטת

אנחנו עם ללא גבולות, היכן שרק יש מצלמה ומיקרופון יש פה שישפוך מילים כאשר עיקר המטרה לקבל כמה דקות במהדורת הערב, להיות בכותרות. אך מה שאנו מתירים לעצמנו בנושאי פנים, ש"ח פה ש"ח שם, יום חופשה פה יום חופשה שם, איננו יכולים להרשות לעצמנו בענייני ביטחון וחוץ. גם שם יצר הפטפוט הוכיח בעבר שאין לרבים מאתנו גבולות, אנו שומעים מילים מפני ראש ממשלה לשעבר (אהוד אולמרט), ראשי שרות לשעבר (דגן, דיסקין ואחרים) אשר ראוי שלא תיאמרנה, אך עם כל הסכנה שבדברים, הם לא מהווים איום מבצעי על כוחות לוחמים, מה שאין כן בימים אלה בסוריה ובלבנון (עמ"ז – על-פי מקורות זרים). כאשר מתכחשים רמת הקשקשת על נושאים אלה יורדת אצלנו בחצי, כאשר מתכחשים קטן מאד הסיכוי שהדיווחים יקדימו את חזרת הכוחות בשלום הביתה, כאשר מתכחשים ברור לכולם שאלו לא נושאים שניתן לדבר עליהם מיידע אישי, כאשר מתכחשים פוחתות ההדלפות, כאשר מתכחשים מה שמתפרסם הוא רק מה אשר מתפרסם בחוץ, ההתכחשות היא תמרור אדום בוהק לכל העוסקים במלאכת הפרסום, לעסוק בו בכפפות של משי, במשנה זהירות, ובכך גדל באורח משמעותי הסיכוי להצלחת המשימות, ולשלמות הכוחות המבצעים אותן (ככל שיש משימות – עמ"ז). עם ישראל צריך לשמוח שאינו שומע את כל הפרטים, ואת מה שהוא שומע הוא שומע יחד עם כל העולם בצילומים חובבים של בעלי IPHONE כי מי שלוחם פיזית בכל המלחמות האלה, הבנים ובנות שלנו, האחים והאחיות שלנו, ההורים שלנו, עושים עבודת קודש על-מנת להגן עלינו, וכל ידיעה מיותרת או ידיעה מוקדמת על מה שהם עושים, והיכן הם עושים עלולה לפגוע במשימה, ולפגוע במבצעיה (עמ"ז). כאשר מישהו חכם אמר פעם "סייג לחוכמה שתיקה", בדיוק לכך הוא התכוון.