עכשיו זה רשמי. אם פעם עוד התרשמנו לטובה מן העובדה, שזה 13 שנה עמד בראש מפלגת שס
אלי ישי, אדם ישר דרך ונקי כפיים, הנה התבשרנו עתה על הדחתו לטובת העבריין המוּעד בדימוּס
אריה דרעי, מהיום יו"ר שס. וזוהי, בל נשכח, כל תורת שס על רגל אחת, אותה מפלגה יהירה שתיארה ללא היסוס את מפלגת הבית היהודי כ'בית של גויים'.
בית של גויים? עכשיו עוד יותר מצחיק לשמוע כינוי זה, שבא מבית היוצר של מפלגה שהופכת עצמה לדעת, בכוונת מכוון, לבית של עבריינים. עד שאתם פוסלים אחרים בטענות שווא על גויים שלא היו ולא נבראו, למה לא תפשפשו במעשיכם ותִמְנו את רשימת עברייניכם, שאיכלסו את בתי הכלא בישראל. עבריינים כפשוטו. שבאב'ניקים שעלו לגדולה וצנחו לתאי הכלא, לאחר שנתפסו בפלילים. אתם, עברייני שס, שהעמדתם בראשכם עבריין עם קבלות, תלמדונו דרך ארץ? ואיפה וביערת הרע מקרבך?
האמת היא שאין לנו עניין, לא בהם ולא בהמונם, מאז שהם הפכו בהבל פה, רבבות רבבות משלומי אמוני ישראל ל'גויים' רח"ל. שיתבוססו בשלהם. ולא היינו נדרשים לנסיקתו של האיש שרכש ביושר רב את תואר 'המושחת והמשחית', אלמלא הירהר היו"ר המודח אלי ישי, בדחיית התפקיד שהוצע לו, יו"ר מעיין החינוך של שס (היי, האַלוֹ, מר ישי - ממתי דוחים אצלכם בשס הכרעות של רבנים?), ותחת זאת יתמודד על ראשות העיר ירושלים, בבחירות המוניציפליות של חשוון הבעל"ט. אנשיו העריכו, כי יצליח לגייס לטובתו את כל הפלגים החרדיים בבירה, אולי גם את תמיכת הליכוד, ומן הסתם גם את תמיכת הציבור הדתי לאומי.
אלא שבירושלים, כך התברר בבחירות 2008, לא ייבחר ראש עיר ללא תמיכת הציבור הציוני דתי. הן רק בבחירות האחרונות לראשות עיריית ירושלים הוכיחה הציונות הדתית בבירה, כי היא ורק היא מהווה את לשון המאזניים. בהתמודדות בין ח"כ מאיר פורוש ('יהדות התורה'), שנהנה מתמיכה מסיבית חרדית (אם כי היו מעט חרדים שהצביעו נגדו מטעמים פנים-חרדיים) ו
ניר ברקת, שנתמך בידי הציונות הדתית, ניצח ברקת עם 53% מול 43% שקיבל פורוש.
כשר אבל מסריח
לכאורה עשוי ישי להיות מועדף על-ידי הציונות הדתית. האיש שומר תורה ומצוות, וגם עמדותיו המדיניות – בנושא הפלשתיני והמסתננים הסודנים – קרובות לשל הציונות הדתית. אלא מאי? ישי ירוץ, גם אם יתכחש לכך, בתור שליח של שס-בראשות-דרעי. ככזה, לא יהיה לציבור הציוני, הדתי והמסורתי, בירושלים, שום עניין לתמוך בו. יכול אומנם ישי לסנוור את עיני הבריות עם מחיקה לכאורה של הזהות השסית, תוך שימוש, כנהוג במקומותינו, בשם נייטרלי כלשהו: 'ירושלים יהודית' או 'למען ציון לא אחשה', יוּ נֵיים אִיט. אבל כל זה לא ישנה את העובדות הבסיסיות: במירוץ לעירייה מייצג ישי, אם ירצה ואם לא, את מפלגת העבריין אריה דרעי, שלגביו אמורות הבחירות המוניציפליות להוות מבחן כוח ראשון (וכבר עכשיו הוא מרכז מאמצים להבטחת נצחונות רבים ככל האפשר בזירה המוניציפלית). מה פתאום שמי שהגדיר את הציונות הדתית בית של גויים, יתחנן עכשיו לתמיכת 'הגויים' הללו?
תנו לנו לפחות סיבה אחת שבעטיה אמורה הציונות הדתית לחזק את דרעי, האיש שהיה מאדריכלי התרגיל המסריח (1990) להחלפת ממשלת הימין בראשות שמיר בממשלת שמאל בראשות
שמעון פרס, והאיש שהוביל את ש"ס (1993) להימנעות מהצבעה בהסכמי אוסלו הרצחניים על-מנת לאפשר העברתם בכנסת "ברוב יהודי" כדברי רה"מ רבין - ובעטיים נרצחו מאז, למעלה מ-1,500 יהודים, והאחרון שבהם רק לפני כשבועיים – אביתר בורובסקי הי"ד.
וכל זאת בנוסף לקופת השרצים האישית התלויה מאחוריו, בדמות הרשעות מאפיוזיות: לקיחת שוחד, מירמה והפרת אמונים – מעשים מפוארים של שחיתות צרופה, שבעטיין קבע ביהמ"ש כי האיש הפיץ תת תרבות של שוחד האופיינית למדינות נחשלות ולמשטרים אפלים; וביהמ"ש המחוזי קבע לגביו כי פיתח תעשיית כזבים מתוחכמים כדי לשבש את מהלכי המשפט נגדו, ושלא בחל באיומים על חוקריו, ושהודיע להם כי יודחו לתפקיד ש"ג במשטרה. יגידו בש"ס מה שיגידו על הבית היהודי, אבל לא בבית היהודי ולא בשום מפלגה נורמטיבית אחרת, לא היו מעניקים את תפקיד היו"ר לאיש רב מעללים שכזה (שגם, למרבה הביזיון, הפעיל אמצעי סחיטה בוטים כנגד הרב עובדיה, כשאיים להקים מפלגה חדשה, מתחרה לש"ס).
אז נכון אמנם, שפורמלית דרעי שילם חובו לחברה, ומבחינת החוק היבש פג הקלון. עובדה שהוא מכהן בכנסת. אלא שמבחינה ציבורית, מוסרית, הקלון איננו כתם זמני שיורד בכביסה. אילו ישב בפינתו והתנזר מעסקי ציבור, ניחא. אבל מרגע ששוב התנשא למלוך, ועשה לציבור הישראלי כולו 'נא בעין', ראוי לזכור ולהזכיר כי הקלון המוסרי עדיין קיים. כמאמר הבריות: "כשר אבל מסריח". אומנם חז"ל הורונו, שאין ממנים פרנס על הציבור אלא א"כ קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, אבל כבר קבע הרמב"ם בתשובותיו (רע"א), שהמונח פרנסים אינו אלא שם נרדף ל"תלמידי חכמים, אנשי תורה ואנשי מעשים טובים". מעשים טובים, רֶבּ אריה?! נו, באמת.
תעשיית הג'ובים
אבל כל זה בבחינת כסף קטן לעומת רדיפת שס בראשות ישי את הציונות הדתית בכל מקום שרק יכלה, והדחת נציגיה לכל הרוחות. שס של ישי הפכה את משרד הדתות לתעשיה משומנת של ג'ובים לאנשי שלומה, תוך הדחת אנשי הציונות הדתית מכל עמדה שהחזיקו בה. כך היא מינתה ברוב שרירותה דיינים, רבני עיר, רבני שכונות ורבני תת-שכונות, רובם ככולם מקרב אנשי שלומה, תוך קיפוח משווע של תלמידי חכמים מן הציונות הדתית. אותה ש"ס של ישי נתנה ידה לסיכול בחירת מועמד הציונות הדתית לתפקיד הרב הראשי, וביכרה על פניו מועמד מביך, שנשלח בידי הליטאים מ'דגל התורה'. וזו אותה ש"ס היא שטירפדה, מכוח שליטתה במשרד הדתות, את כוונתם של ראש העיר והציונות הדתית בירושלים, למינוי הרב אריה שטרן, לתפקיד הרב הראשי האשכנזי לירושלים, תפקיד שהתפנה ולא אוייש מאז 2002.
מי ערב לנו שבמעמדו כראש העיר שוב לא יפעל בדרך עיוועים פוגענית זו, על-מנת להוכיח למצביעיו בציבור החרדי: 'ראו שכשר אני'?
ועדיין לא אמרנו מילה על מאמרי השיטנה שהנפיקו לבלרי בטאונו של היו"ר המודח ישי, 'יום ליום': "הבית היהודי זאת המפד"ל הישנה והטובה מבית היוצר של בורג וזבובוניו העסקנים הממאיסים ההיסטוריים" (7.2.13), ועוד פנינים עלובות מסוג זה.
קיצורו של דבר, תהיה זו הגזמה פראית מצידו של ישי לצפות לתמיכת הציונות הדתית במירוץ לעירית ירושלים. בוודאי לא בעיר שעל-פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 32% מתושביה חרדים, 31% דתיים ומסורתיים-דתיים, 16% מגדירים עצמם 'מסורתיים לא כל כך דתיים' ו-19% חילונים. לא שברקת הוא כליל השלימות. לפעמים נדמה שלהפך: רק השבוע הוא הזמין להופיע באירועי יום ירושלים דווקא את אחינועם ניני, שהופיעה בטקס הפרובוקטיבי 'יום הזיכרון הישראלי-פלשתיני', שנועד לפגוע בזכרם של חללי צה"ל ולהאדיר זכרם של הפורעים הפלשתינים. אבל זוהי אופרה אחרת.