כל הגזירות הכלכליות שכל אותם מעונבים יפי בלורית וקרחת נואמים מולנו וטופחים בשכם זה לזה בחיוך ובשמחה מתוך תחושת שליחות גדולה, עושים עוול נורא לעם ישראל. כי אולי יש נטל לשאת, אך לא כולם יוכלו לשאת בנטל הזה. וזאת נקודה ראשונה שיש לקחת בחשבון.
העשירים אולי יחסכו פחות. אבל העניים? הם יצטרכו פשוט לאכול פחות, לרצות פחות ופחות לחיות.
היוהרה של
יאיר לפיד ממרום מושבו ותחושת הצדק האבסולוטי שלו מקוממות ומעוררות תחושות כאב אצל מי שהלך שולל אחרי האג'נדה של צדק חברתי וגילה אי-צדק משווע.
מהמחאה הגדולה המדוברת והמתוקשרת ההיא נשארו רק כמה חברי כנסת מדושני עונג ושבעים, והמון עם שנשא עיניים לעבר עתיד שהובטח לו, ועתה - מושפל בריש גלי. בגלל שעכשיו מגלים לנו – שהאמת היא, שפשוט אין כסף וכולם צריכים לשלם על כך.
את המחאה החברתית הבאה צריך שיובילו אנשים קשי-יום באמת. לא שבעים שרק צריכים עוד אפשרות לצאת לחו"ל, לקנות דירה לילד או לאכול יותר במסעדות פאר. את המחאה הבאה צריך שיוביל מנהיג פועלים אמיתי. מנהיג מתוך הקושי האמיתי והסבל. מי שיהיה בכוחו לשאת במנהיגות אסרטיבית ומפגינה וקשה מול הרשויות.
ואם מה שישיג זה גם מושב בכנסת עבורו, כמו סעדיה מרציאנו וצ'ארלי ביטון מהמחאה הגדולה של הפנתרים השחורים, הרי שבכל זאת השגנו צדק פואטי כלשהו.
